תת ז'אנר: מיסתורין, מתח, רוחות רפאים (ארה"ב 2009)

נערה מגלה שיש לה דיבוק.

בגלל שכלכך נמאס לי מהסרטים שמשתמשים במוטיבים מנצרות בשביל לקדם את האימה היה לפתע נורא נחמד לראות התיחסות לקבלה והתיחסות לשואה בפרט, לפתע זה הרגיש לי טיפה יותר אמין ומצמרר מהצ'אמבה וואמבה הקתולי המקובל בד"כ בסרטי האימה. פה זה הרגיש גם נכון, כי ללא ספק לעם היהודי לא חסרים צדדים אפלים במיוחד לא בדת ולא בהיסטוריה והסרט משתמש בכמה מהמוטיבים החזקים(והאולי מעט קיטשיים ולא מפתיעים). רק שבסופו של דבר כנראה שחברת ההפקה נשברה בקשר לקהל היעד שלה והחליטו שלהרוג את השד אפשר רק כאשר כל הדתות ישתלבו יחדיו (אלא מה?).

הביקרות הרווחת על מייקל ביי זה שהוא דוחס יותר מדי אקשן בסרטים שלו ושאין לו באמת שום עלילה הגיונית ואין באמת התמקדות בסיפור. אפילו שהסרט רק הופק ע"י החברה שלו והוא לא ביים אותו בפועל, זה גם תקף לסרט הזה – אין פה יותר מדי הפתעות, חוץ מכמובן הקטע של היהדות. כל הסצינות לכשעצמן עשויות בהפקה גבוה, מושקעות ונראות מצויין אבל בסופו של דבר כל הסצינות מתחברות לבלאגן ועומס אחד גדול של אפקטים שלא ממש עוזר לסיפור. כצופה אני חייב לנוח מדי פעם, מסצינה לסצינה, עליי לא עובדים כל האפקטים האלה אם לא אכפת לי מהסיפור ומהדמויות. גם ברגעים הרגועים יחסית המצלמה לא מפסיקה לנוע אף לא לרגע...גם כשאין לכך שום סיבה! התוצאה הסופית הינה שעה ומשהו של נסיון להרשים עם אפקטים נטו. חבל שהסיפור והגיבורים הולכים לאיבוד איפה שהוא בפנים, מצד שני הסיפור לא באמת כזה מפתיע או מעניין.

ואם כבר אפקטים, אין גם יותר מדי הפתעות בתחום הזה, רוב השטיקים כבר ראינו מליון פעם בכל הרימייקים ההוליוודים שיצאו ב5 שנים האחרונות לסרטי האימה מאסיה כמו "צלצול", "טינה", והתאום הנוסף, שגם הוא עמוס במיוחד באפקטים ריקניים ונסיונות סרק של להפחיד כל שנייה, "שיחה שלא נענתה".

פרצופים מוכרים: בתפקיד הראשי אודט יוסטמן (הכוסית מ"קלוברפילד"), בתפקיד המדריך-הרוחני-הדובר-עברית גארי אולדמן("האלמנט החמישי", "לאון", "האביר  האפל"), וגם אבא של "דקסטר" והיפני הסוטה מהמעבדה הפלילית שבה "דקסטר" עובד.

לסיכום, סרט משעמם למדי עם כמה eye candies. לא משהו מיוחד ששווה להתאמץ בשבילו.

ציון:5.5 (עובר בקושי...גם שילייה בקושי...).