תת ז`אנר: רימייק+פריקוול, סלאשר, מתח, פסיכלוגי

את המקור יצא לי לראות בצפייה שניה לפני שנה בערך –ניסיתי לקבל תמונה קצת יותר ממוקדת ממה שזכרתי שראיתי כשהיתי יותר קטן. לומרות שלא התלהבתי לגמרי מהסרט לא אז ולא לפני שנה אני לא מתכוון לבעוט במקור, חס וחלילה, אלא אתרכז יותר בהשוואה עם החידוש.

בתור אחד שפחות אוהב סלאשרים (לומרות שדווקא מאוד נהנתי מ"ליל המסיכות 20 שנה אחרי" בזמנו ...ובעצם מאף סרט אחר בסידרה) קשה לי להתחבר לאימה האמיתית של סרטים מהסגנון (אולי אם הייתי חי בקיבוץ? או באמת בעיירה באמריקה) ולקונספט הפחד האמריקאי. וזה מה שהפך את הסרט המקורי להצלחה כלכך גדולה (וזה בעיקר באמריקה) – החדירה של הרוע הטהור הזה לחיי היומיום האמריקאים ועוד דרך עיניו של פסיכופט שכמעט ותמיד נשאר בפריים, מציץ, עומד דומם ומסתכל או פשוט עוקב אחר הגיבורים, מה שהפך את הסרט גם לבהחלט "פורץ דרך" בתחומו.

בחידוש רוב זומבי החליט דווקא החלטה נבונה בכך שכן נכנס לראש של מייקל מאיירס ולאו דווקא פיסית כמו שעשה זאת ג`ון קרפנטר, במאי של "ליל המסיכות" המקורי ב-78`, שבו המצלמה מקבלת את זווית העניינים של הרוצח- מה שהיה לחידוש בסוף שנות ה70 ובכך קבע את הטון של סרטי הטינג`יירס-סלאשרים וזכה להרבה עיבודים וחיקויים עד היום. רוב זומבי נכנס לראש של הפסיכופט אבל עושה זאת פסיכולוגית –מה שנראה כמו צעד הרבה יותר מודרני והרבה יותר מתאים, הרי וכולנו גדלנו על "תיקים באפילה","שתיקת הכבשים","שבעה חטאים" ועוד סרטים שבהחלט גרמו, לפחות לי, להתעניין כלכך בפסיכולוגיה ואפילו קרמינולוגיה.

עקב כך החלק הראשון של הסרט דווקא מאוד מעניין וכולו מתעסק ב-איך? וב-למה? וברקע של מייקל מיירס ובכלל מייצג אותו כילד רגיל(אומנם פסיכופט) ולא יישות-על, מיסטית ועל-טבעית שנרכשה עם השנים לדמותו של מאיירס. הפרופיל של הילד נבנה מהר ובצורה מעניינת – הוא גודל במשפחת "וואיט טראש" עם אמא חשפנית, אבא שנפטר ואבא חורג אלכוהוליסט אלים. התחביבים של מייקל כוללים להתעלל ולהרוג חיות קטנות שכל אלו דברים שבהחלט מתאימים לפרופיל הפסיכופט(אולי יותר מאשר אצל קרפנטר שהתסמך יותר על הערותיו של הפסיכולוג שכל פעם תיאר את מייקל כרוע מושלם מבלי באמת להסביר על מה הוא מסתמך מקצועית –שזה הוסיף רובד מיסטי פרימיטיבי אך אפקטיבי למקור). הילד אפילו מדבר עד שלב מסויים בסרט.

ואז הסרט מתחיל להתחרבש....רוב זומבי פשוט הולך ומצלם מחדש את הסרט המקורי אחד לאחד בשעה השנייה של הסרט! מה נסגר עם זה? הוא לא נותן לדמויות החדשות בכלל במה –אתה לא מספיק בכלל להקשר אליהן והן נרצחות מבלי התפתחות של הגיבורים החדשים או שבחלק מהמקרים מבלי שבכלל נראה את פניהן (כמו החברים של הבנות) ואז מה המטרה של הסרט בכלל? הוא סתם מדלג באמצע הסרט 15 שנה קדימה שמצולמים אחד לאחד מהפריים הראשון לסרט המקורי כולל הדיאלוגים, רציחות והדמויות! זה פשוט מגוחח בעיקר בגלל שזה ממש ההפך ממה שעשה קרפנטר, שבנה אט-אט את הדמויות בקפידה, במיוחד לאנשים שאולי לא ראו את המקור שרואים פתאום אחרי שעה של סרט –סרט חדש לגמרי(אם זה אמור להיות תחכום וחידוש –תשכח מזה, רוב זומבי), עם דמויות חדשות שחלקן לא מזוהות(שוב כמו החברים של הבחורות שאפילו לא מראים את פניהם עד שהם נרצחים) שפשוט נרצחות ללא סיבה נראית לעין. רוב זומבי מנסה להסתמך על זה שאנחנו מכירים כבר את הדמויות מהמקור בכך שדוחף לנו את החיקויים שלהם משום מקום באמצע העלילה –אבל לדעתי זה לא מספיק במיוחד לאנשים שלא מכירים את המקור, הם לא יבינו את הרפרנס בשביל לבנות צפיות או להקשר לגיבורים שכביכול אנחנו כבר אמורים להכיר. וגם אם אנחנו כן מכירים אז מה הפואנטה של זה?

יש גם הרגשה כללית של עריכה לא נכונה(נתעלם מכל הקונספט הכללי המפגר של פריקוול ואז רימייק), רואים ומרגישים שחתכו המון קטעים מהעלילה – דמויות שפתאום מופיעות בשלבים מסויימים מבלי הקדמה(כמו המנהל ואחד הרופאים של המקום בו מייקל היה מאושפז). שלא לדבר על הפאקים, כמו באחת הסצינות לקראת הסוף מייקל מאיירס מוחץ את העניינים של אחת דמויות בעזרת אצבעותיו אל תוך הגולגלת וכל הפנים של הדמות מתמלאות דם ובסצינה העוקבת גם העניים של הדמות ללא נזק וגם אין לו כמעט דם על הפנים! מה זה החובבנות הזאת?

מה שעוד מדהים אצל ג`ון קרפנטר, זה שהוא יודע לבנות מתח בצורה מדהימה (אומנם לפעמים עד לשלב שזה כבר מתחיל להמאס ולעצבן) המתח בסרט החדש כמעט ולא קיים אלא התחלף עם סצינות של ברוטליות מיותרות ולרוב לא מוצדקת (זה בטח עוד משהו שנעשה בהתאמה למודרניות ההוליוודית המפגרת – מתי כבר יבינו שם שכמות הנרצחים לא בהכרח מדד לסרט אימה מוצלח?).

פרצופים מוכרים : אם האמא החשפנית נראת לכם מוכרת זה משום שהיא משחקת גם בכל שאר סרטיו של זומבי(כולל הטריילר-דמה ל"גריינדהאוס" של טרנטינו ורודריגז) וזה לא במקרה היא אשתו של זומבי. יש עוד הרבה שחקנים מהקאסט של 2 הסרטים הקודמים של זומבי (שאולי לא יהיה מיותר לציין, גם לא אהבתי במיוחד).

עוד בסרט משחקים מייקל מקדואל, "התפוז המכני" האחד והיחיד, בתפקיד הפסיכאטר של מייקל מאיירס.

כמה הופעות אורח מוזרות: לא יודע אם זיהיתם את השריף אבל זהו צ`אקי מ"ממשחק ילדים" אומנם הוא מופיע רק 3 דקות ב2 הסרטים אבל את הקול שלו באמת קשה לפספס. ועוד הופעות כמו של אודו קייר שתמיד משחק ערפדים(גם ב"בלייד") פה משחק את מנהל בית המעצר/משוגעים ומשום מה עם כל השנים שלו בהוליווד עדיין לא הצליח להפתר מהמבטא הגרמני הכבד והמגוחח. קלינט האוורד המוזר והקריפי בעל הסטוריה של סרטי אימה(והכי זכור לי בתור מוכר הגלידה החולני מ"Ice Cream Man“) שגם מופיע לסצינה אחת ומיותרת וזה לצידו של אודו קייר בתור אחד הרופאים.

לסיכום, הפריקוול (שעה ראשונה של הסרט) שווה צפייה ונאמן ל"פסיכופט והאגדה" מייקל מיירס, ונותן הרבה יותר קרקע יציבה לדמות. אבל אם זה כבר פריקוול אז למה לא ללכת עד הסוף או לפחות להמציא משהו חדש? מה שמשאיר אותנו עם סרט(בעיקר השעה השנייה) די מאכזב ומיותר. אני מסכים עם רוב זומבי לחלוטין רק בדבר אחד -שאת המקור בהחלט אפשר לתמצת בשעה אבל הוא נסחף לגמרי...ובכלל זומבי לא מוצלח בתור אחד שעושה סרטי מחווה –הוא סתם עושה חיקויים. וחקיינים לא חסר היום (שילמד משהו מאלכסדר אג`ה הצרפתי, במאי "גבעות הפחד" המחודש ו"מתיחות גבוהה").

ציון:6