תת ז'אנר: סלאשר, גור, סוג של מחווה

זוג הולך לאיבוד בשיט באוסטרליה ומגיע לחווה שממנה לא נראת הדרך לצאת בחיים.

בשביל סרט שנמשך כולה שעה ועשרים, הזמן שלו מנוצל ממש גרוע, אבל זה בגלל התסריט הבנאלי והמשעמם שראינו אולי מליון פעם("הוסטל", "עמק זאבים", "טוריסטאס"). ברבע שעה הראשונה מראים לנו רק את הזוג ששט בסירה ואט-אט הולך לאיבוד בליווי של אותם הצילומים של הנהר וגדותיו שחוזרים על עצמם לאורך כל הדרך...במשך קרוב ל10 דקות ...ושום דבר אחר. ואז כשהם מגיעים לחווה של החבר'ה הרעים שהפעם הם מקומיים אוסטרליים, שהם סוג של טייק-אוף על הרדניקס סטייל "המנסרים" שלבושים בבגדים מאוד מלוכלכים וחיים בבית מאוד מלוכלך ומשתדלים לדבר בהבעות מאוד מפחידות ומגוחחות. ה"רדניקים" האוסטרליים מתחילים להציק לזוג היאפים העירוניים. וזה נמשך במשך ה45 דקות הבאות. כשבתכלס, צר לי לאכזב, לא קורה משהו שעוד לא ראינו בסרטים מהסגנון. סתם הימרחות לא מקורית שלא ממש מצליחה להעביר מתח באמת.

אבל הרבע שעה אחרונה של הסרט מקבלת כיוון טיפה שונה מהרגיל בעלילה ומלוות בסצינות גוריות מעולות שקצת מצילות את הסרט מלשקוע לגמרי.

הבמאי שעומד מאחוריו הוא ג'יימי בלאנקס שביים את "אגדה עירונית", שלדעתי היה מוצלח לעומת הרבה סרטים בגל הסלאשרים שעקב ל"הצעקה" בסוף שנות ה90'(לא ייאמן איך שהזמן טס מאז). וכמו ב"אגדה עירונית" גם הסרט הזה מכיל הרבה הומור שחור, אפל מזעזע ומוצלח(אחד הקטעים האהובים עליי זה בהתחלה של "אגדה עירונית" שבו הרוצח מתגלה במושב האחורי של האוטו של אחת הקורבנות בזמן שהשיר ברדיו מפציר בנהגת "Turn around, bright eyes" והיא פשוט ממשיכה לנהוג ולבכות כי חבר שלה נפרד ממנה או משהו כזה, מבלי להתיחס למראה האחורית שלה). אבל הבמאי הזה גם אחראי לאסון שקראו לו "יום אהבה קטלני" עם דניס ריצ'רדס שהיה מחריד והצטרף לשאר סרטי האשפה של הגל הזה ביחד עם "מה עשית בקיץ האחרון", המשכי "הצעקה" ועוד סרטים שלשמחתי הצלחתי לשכוח. ככה שלא לשפוט את הסרט עפ"י הצהרות שעל הפוסטר אפילו שהפעם הוא לא מגיע אלינו מהוליווד אלא מאוסטרליה.

בסופו של דבר שום דבר חדש, סרט די טיפוסי עם טוויסט קטן ולא הכי מקורי אבל מספק באופן מפתיע. לדעתי היה אפשר לקצר את הסרט הזה לסרט של 20 דקות והוא יכל להיות מעולה.

ציון: 6