תת ז'אנר: מתח, דוקומנטרי, מד"ב, חייזרים, פסיכולוגי (ארה"ב 2009)

תקציר בשורה: פסיכולוגית חושפת בעזרת היפנוזה מקרים של חטיפת חייזרים בעיירה באלסקה.

*** הביקורת כוללת ספויילרים ***

מישהו אמר "פעילות על טבעית" עם תקציב? לא סתם, צילומים ראליסטים עם מצלמה ביתית וחובבנית, תיעודים של 'אנשים אמתיים', איך לא נשווה עם הלהיט האחרון? הסרט מתחיל מכך שהשחקנית הראשית, מילה ג'ובוביץ'("האלמנט החמישי", "האויב שבפנים", "הימלטות מושלמת") פונה לצופים בפניה אישית ומסבירה שהסרט הוא שיחזור של מקרים אמתיים וכי הצילומים המשולבים בסרט הנם תיעודים אותנטיים לחלוטין, היא מספרת כי היא מגלמת בשחזורים את תפקידה של דר' אביגיל טיילור, הפסיכולוגית שחקרה את המקרים במציאות.

זה תמיד מרגיז שמשחקים לך על 'האמת' רק בשביל למשוך עוד תשומת לב וליצור פרובוקציות. זה לא שאנחנו לא נתקלים בניסיונות דומים כל יום בטלוויזיה ובעיתונים, אבל למשוך אותך סרט שלם עם עובדות מפוברקות שלא כלכך מצליחות לשכנע אם אתה מפעיל את ההגיון זה כבר סיפור אחר. זה הורס את המהות לחלוטין, ובכלל זאת נקודת מוצא די עלובה לסרט מלהתחילה. אני לא אומר שצד הדוקו לא תורם לחוויה אבל כגודל ההייפ שהסרט ניסה ליצור- גודל האכזבה. במיוחד אם במהלך הצפייה אתה מתעסק בלנסות ולהבין האם הכל אמת ובמוקדם או מאוחר אתה תגיע למסקנה כי הכל היה בלוף אחד גדול שלא יתן לך אלא להרגיש מרומה. העובדה שכל הזמן פונים אל הצופה ומתאמצים לשכנע שוב ושוב כי הכל אמתי לא ממש משחקת לטובת הסרט. אפילו שהמקרים עליהם כביכול מתבסס הסרט כללו כמה היעלמויות באלסקה אבל על פי מה שקראתי אחרי הצפייה באתר CNN , זה משהו שקורה מדי פעם באזור השומם ואלו מקרים נדירים שבעיקר קשורים לאנשים עם בעיות אלכוהול בתנאי מזג האוויר הקשים של המקום.

כצופי אימה אנחנו בדרך כלל מתחלקים ל-2: הסקפטיקנים, או במילים אחרות, אלו שאף פעם לא יודו גם אם הסרט הולך לעשות להם סיוטים ובד"כ באים לגחך, לשלול ולצחוק על האפקטים הצ'יזיים ויש את אלו שמוכנים 'לזרום' עם החוויה ואפילו מוכנים להאמין לכל המתרחש על המרקע. אפילו שהיה לי מאוד קשה להתעלם מההתנשאות מצידם של היוצרים והיותי אדם סקפטי, 'זרמתי' עם העובדות המפוברקות, הרי גם ככה אני כבר 20 דקות בתוך הסרט אז למה שלא אהנה ממנו?

אם אתם 'זורמים' עם ההצהרות לגבי אמיתות המקרים אז מצפה לכם בסך הכל חוויה לא רעה ובהחלט מצמררת. חלק מהקסם שיגרום לכם להישאב אל תוך הסרט הם גימיקים שראינו כבר בסרטים שמבוססים על "תיעודים" שקשורים לסגנון הצילום במצלמת וידאו הביתית הרועדת, הפרעות ושיבוש של הקלטת בזמן שדברים חשובים קוראים ופעילות מוגברת של הדמיון שבאה לכפר על מה שאי אפשר לתעד. יש גם גימיק חדש שנועד לחזק את ה'אמיתות' של הסרט, קטעי מסך מפוצל שמתפקד כפתרון מקורי שמשווה בין 'צילומי הארכיון' לבין שיחזור של השחקנים. יש גם גימיקים שיגרמו להתחבר לחוויה אפילו באופן לא מודע, כמו העובדה שדר' אביגיל טיילור האמיתית היא אישה די מכוערת אותה משחקת בסרט הדוגמנית/שחקנית(עאלק) מילה ג'ובוביץ', עצם העובדה שנתנו לדוגמנית לשחק מישהי פשוטה ומכוערת מחזקת את החיבור בין הפיקציה ההוליוודית ל-'ראליזם' של המקרים. או במילים אחרות, באה לחזק את העובדה ש-'צילומי הארכיון' אמתיים. רק שיש הרבה שאלות הגיון שנשארות לא פתורות, שבראשם מטרת הסרט ביחס למקרים עליהם הוא מדבר ולמה בסופו של דבר הרגשתי שלא קיבלתי פואנטה מספקת.

אז לראות או לא? אני אומר כן, למה לא. אולי טיפה תשתעממו מדי פעם ולא בהכרח תרצו לרוץ ולראות שוב, וכמעט בטוח שמילה ג'ובוביץ' תעלה לכם על העצבים כמו שהיא תמיד עולה לי על העצבים, ובטח גם תתעצבנו שכל פעם שמשהו מתרחש אז לא באמת רואים, אבל זאת חוויה נחמדה לשעת לילה מאוחרת בתנאי שאתם מנתקים את ההיגיון. אם תשכחו שבדקתי וכתבתי כי הכל היה מבוים אז בטוח תיהנו עוד יותר כי יש קטעים מלחיצים ומצמררים שנותנים לדמיון להשתולל בכיף.

לסיכום, ניסוי מוזר עם כמה קטעים מצמררים והרגשה כללית של משהו שונה אבל עם תוצאה די מאכזבת, עד כמה? זה תלוי עד כמה אתם מוכנים לוותר על הסקפטיות ועד כמה ז'אנר חטיפות חייזרים מדבר אליכם או לא.

ציון: 6.5

הטריילר שדי מראה את כל הסרט, מומלץ לצפות רק במקרה שהחלטתם לוותר על הצפיה:

תת ז'אנר: מסתורין, מתח, בדיוני (אנגליה/אוסטרליה 2009)

תקציר בשורה: שיט של צעירים הופך לסיוט כאשר היאכטה שלהם נקלעת לסערה והם מוצאים מקלט על ספינה נטושה.

בסה"כ סרט נחמד שעשוי לא רע. במרכזו סיפור מסתורין מפתיע שמתפתל עם עלילה הזויה. מהטריילר הייתי בטוח שהולך להיות הרבה יותר צ'יזי וזול ומאוד שמחתי לגלות שזה לא המקרה, בעיקר בגלל התסריט הסבוך שלא נותן לך יותר מדי זמן לעצור ובאמת לחשוב על המשחק הבינוני, ערכי ההפקה או דברים טכניים אחרים עליהם אני לא יכול שלא להתיחס בסרטים משעממים (זה בטח יהיה בלתי נמנע בצפייה השניה המתבקשת). מהלך העלילה משאיר אותך כל הזמן במצב בו אתה חייב להתרכז ולנסות לנחש מה הולך לקרות הלאה ולאן לעזאזל הסרט מתפתח. הסרט בעל טוויסטים רבים ובסופו של דבר, בניגוד להרבה סרטים שמבוססים על טוויסטים לא הגיוניים שראיתי לאחרונה, נפתר באופן שמניח יחסית את הדעת. הסרט שייך לז'אנר הסרטים שמשאירים אותך חושב לפחות כמה שעות או אולי ימים אחרי תום הצפייה, בהם עדיין תמשיך לחבר באמת את כל הנקודות והאלמנטים אם היית מספיק מרוכז במהלך הצפייה.

מליסה ג'ורג' ("30 יום של לילה", "Turistas", הרימייק של "אימה באמיטיוויל") בתפקיד הראשי, עושה עבודה לא רעה כשהיא סוחבת את הסרט על כתפיה. דמויות המשנה, לעומתה, מאוד חלשות ולא מספיק ייחודיות או מעניינות, החסרון המורגש שהן היו צריכות לקבל מעט יותר אופי ועומק, אולי כך היה יכול להיות יותר אכפת מהן אך בלית ברירה נאלץ להסתפק גם בסרט הזה בדמויות שטחיות.

כריסטופר סמית', הבמאי הבריטי שגם כתב את התסריט כבר כתב וביים 2 סרטים נוספים בשנים האחרונות: "Creep"(שרץ) שעלילתו מתנהלת בתעלות הרכבת התחתית של לונדון ואת "Severance"(הינתקות) שמתנהל ביערות מזרח אירופה. נראה שהוא יודע לבחור לוקיישנים מצויינים לסרטיו ושני הקודמים באמת זכו ללא מעט הצלחה באנגליה למרות שהיו בינוניים למדי. "המשולש" בהחלט מסמל עליית מדרגה עבורו במיוחד ברמת התסריט והעובדה שאת רוב החורים העלילתיים הוא מצליח לסתום לעומת עבודותיו הקודמות. אגב, אחרי בדיקה קצרה ב-imdb גיליתי שהוא לוקח מפנה מז'אנר הסלאשרים וכרגע עובד על הסרט "Black Death" שייצא במאי השנה ויעסוק בזומבים על רקע של ימי הביניים.

*** מיני ספויילר ***

במהלך הצפיה לא יכלתי שלא לחשוב על הסרט הספרדי המצויין "Timecrimes" שיצא לפני שנתיים והתעסק בסיפור מאוד מאוד דומה רק שהוא לא התנהל בלב ים או עם תפאורת ספינה נטושה. הרעיון הבסיסי, מבנה ועוד אלמנטים רבים זהים כמעט אחד לאחד אבל לשמחתי גיליתי שמדובר בסרט שונה לגמרי ולא בעוד רימייק מעפן, למרות שהסקת מסקנות מתבקשת לגבי תפניות חשובות קצת ספויילרו לי את הסוף. בגלל שגם אהבתי את הסרט הספרדי דווקא התלהבתי לראות עוד וריאציה חדשה ושונה, שאולי במקומות מסויימים הרגישה קצת יבשה כי עקרונות דומים היו זהים מדי. אם גם אתם ראיתם את הסרט הספרדי, ראו הוזהרתם!

*** סוף ספויילר ***

לסיכום, סרט הזוי ומפתיע עם עלילת מיסתורין מפותלת ומקורית.

ציון: 8

תת ז'אנר: רוחות רפאים, מתח, פסיכולוגי, דוקו/ריאליטי (ארה"ב 2007)

תקציר בשורה: זוג צעיר מחליטים לתעד את ההתרחשויות המוזרות שקוראות בביתם בזמן שינתם.

נראה שהז'אנר הדוקו/חובבני מקבל המון צורות במיוחד בשנה האחרונה, זה כמובן קשור ישירות ביצר המציצנות שלנו ותרבות הריאליטיז שמזהמת לנו את שעות הפריים טיים של הטלוויזיה. "פעילות על טבעית" הוא בסך הכל עוד תוצר של התרבות הזאת, הוא לא באמת מבריק או מרשים, לא בתסריט ולא בתקציב שלו. הדמויות בו מעצבנות, חסרות חן, חסרות אמינות ומרוחקות, מה שמרגיש כמו סוג של הפוך על הפוך – אנחנו בעצם מצפים מהדמויות לא לנהוג באופן טבעי מול המצלמה, אנחנו כבר אוטומטית סולחים להן על ההתנהגות הלא טבעית (פה-בה-פאם, מחיאות כפיים של הקהל) – נכון שפה זה לא מקרה של סידרת ריאליטי ספק מבוימת/ספק אמיתית/ספק ערוכה בצורה מסויימת בשביל למשוך רייטינג לתוכנית, אז על הדרך נוותר ונסלח לדמויות שלנו על האמינות, אפילו שהנסיבות וההתרחשויות בסרט דורשות התנהגות שלא מבוססת על מחשבה מתוכננת אלא על תגובות אינסטינקטיביות.

הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הזה שהוא קלישאתי בצורה הכי מלוכלכת של המילה. אורן פלי, היוצר של הסרט(הישראלי לשעבר – פרט שהיו חייבים להדגיש בכל פעם בתקשורת הישראלית) בהחלט עלה על רעיון מבריק והחליט להראות לנו מה קורה פיסית בזמן שאנחנו ישנים – תחום שעדיין לא יצא לי לראות שחקרו ושחטו בסרטי האימה הלא בדיוניים, בניגוד ל-"סיוט ברחוב אלם" או "פלישת חוטפי הגופות" לצורך העניין, אבל הוא נדבק לרעיון הזה וסוחט אותו באופן חוזר ורפטטיבי במשך כל השעה וחצי של הסרט. בשביל לתמוך ברעיון המבריק הוא משום מה לא מוצא ברירה אלא לפזר לנו קלישאות חסרות טוויסט. משם, הסיפור מתפתח בצורה לא אמינה ודי מודבקת, שלא לדבר, לבסוף מסתכם כציטוט אחד גדול מסרט קאלט מאוד מסויים. בינתיים, אנחנו כצופים, צריכים לסבול סוג של התעללות שזהה ללראות את הוידיאו של אבא ואמא מהטיול שלהם ברומניה, בעוד ששעה ועשרים, מתוך השעה וחצי של הסרט, הם תיעודים במצלמה רוטטת של שיחות מייבשות ומשעממות למוות המתרחשות בחלל של אותו המקום(בעצם עדיף את רומניה כי לפחות ברומניה יש קצת גיוון בנוף).

יאמר לזכותו, ה-8 דקות המצטברות הנותרות אכן מצמררות ובאמת מותחות. כל מה שקורה מבוסס על אלמנטים פסיכולוגיים, לרוב מאוד מינוריים ועדינים ולא גרפיים וגרנדיוזיים כפי שנצפה מסרט אימה הממוצע. זה בדיוק מה שעבד גם לפני ב-"המכשפה מבלייר" וגם ב-"החייזרים באים", אך כאן גם עשוי לרוב בקצת יותר תחכום ובצורה טובה יותר, בדגש על הסאונד שמשחק תפקיד חשוב כאן ומטופל בצורה מרשימה.

חשוב להבין מדוע "פעילות על טבעית" הצליח – 1) המחסור המוחלט של היוצרים בהשקעה בשיווק או הפירסום של הסרט. אזכיר, שהסרט מלפני שנתיים. 2) המיקרו תקציב ודלות ההפקה שנותנים מקום להאמין במה שרואים ולתפוס אותו כתיעוד אמיתי. 3) הויראליות, הסרט בעצם פורסם מפה לאוזן והקהל הוא זה שדרש להביא אותו אל בתי הקולנוע בערים השונות בארה"ב ולא המפיצים, בעוד שהציבור הוא זה שחתם על עצומות באתר של הסרט בדרישה להביא את הסרט אל מחזותיהם. 3) השמועה שספילברג פחד לסיים לראות אותו והסוף האלטרנטיבי אותו הוא הציע לפלי.

כשלוקחים את הגורמים הללו בחשבון אפשר להבין את הבאזז שהוא יצר וכמה הוא מפתיע כשלא יודעים על מה המהומה, מה שמשחק גם לרעתו כשהסרט כבר יצר עניין וטיפס לראש שוברי הקופות בעודו מתובל בביקורות שמכתירות אותו כ"הסרט המפחיד של העשור". הטיב של הסרט בסך הכל יחסי להצלחה שלו ולא לגאונות או החדשנות, או לצורך העניין הפחד שהוא אמור לספק.

שלא תבינו לא נכון, הסרט הוא בסך הכל חוויה לא רעה, אני רק אומר שתקחו את ההכתרות בערבות מוגבלת. למען האמת, אני אפילו ממליץ לראותו. עדיף בשעת לילה מאוחרת ועם ווליום גבוהה(כי בו בד"כ מסתכמות הפעילויות העל טבעיות) אבל אל תצפו לתחכום או חדשנות באמת, מדובר בסך הכל באלמנט פחד מאוד פשוט וראשוני, פרימיטיבי אך גם בעצם באלמנט הכי יעיל, כי הוא מבוסס על דברים שאנחנו חווים מדי יום(חושך, מה קורה כשאנחנו לא מסתכלים או ישנים, רעשים לא צפויים). חבל שהאריזה שלו כלכך זולה.

ציון:7 (אבל עם צמרמורות מובטחות!)