תת ז'אנר: קומדיה שחורה, גור, טינייג'רים, סוג ב', טראש, מחווה, רימייק (ארה”ב 2010)

תקציר בשורה: חגיגות של צעירים בזמן חופשה נהרסות עם הופעת פיראנות קדמוניות וקטלניות במיוחד.

*** הביקורת כוללת ספויילרים קטנים ***

כצפוי "פיראנה" עמד בהצלחה במטרתו העיקרית שהינה בידור "אסור" טהור. בתור סרט שחיכיתי לו שנתיים, מאז שגיליתי כי אלכסנדר אג'ה אחראי על הריימיק שלו,"פיראנה" הצליח לשרוד בהצלחה את הציפיות שהיו לי ממנו. לא אשקר, הצפיות הלכו והתנמכו עם כל טריילר וכל פיסת מידע שמצאה את דרכה לרשת וגרמו לסרט להישמע יותר ויותר כמו עוד סרט סוג B מיותר ולא ממש מוצדק, או יותר גרוע, כרימייק רע שנועד לעשות קופה ולאכזב את חובבי הז'אנר על הדרך. אפילו שאג'ה כבר הוכיח עצמו בעבר כבמאי מצויין, הדאיגה אותי המחשבה העסקית שמניעה את הוליווד, מכונות הרימייקים המשומנת, המשקיעה לאחרונה הון תועפות בהמרות של סרטים חסרי עלילה או מקוריות לתלת מימד. אידאולוגיה שאומרת פחות או יותר: "ניקח סרט ישן וטוב שכבר הוכיח את עצמו ונעשה אותו מחדש רק עם תקציב ענק ונמכור אותו יותר יקר כי יהיה בו תלת מימד. בשביל שהצופים לא יתלוננו, ניתן להם סצינות בהם דברים עפים לכיוונם. כי זה תלת מימד נו.". כמעט כל סרט(גם לא אימה) שיצא ב3D לאחרונה הצליח לאכזב בהצלחה יתרה, כמו "יעד סופי 4", "My Bloody Valentine 3D". תלת המימד בסרטים החדשים לא ממש מצדיק את עצמו וזאת רק כי הוא מרגיש כטריק זול ומיושן שלרוב רק הורס את החוויה. הרי ברור לך לגמרי שעשו סצינה מסוימת רק בשביל ה-3D ורק בשביל להראות איך הסכין/גרזן/מה שזה לא יהיה יעוף בהילוך איטי לכיוון הצופים. גימיק זול שברוב המקרים לא עובד ורק מסיט את תשומת לבך מהסרט או סתם הופך לעוד גימיק בסרט שכולו רצף של קטעים שמנסים לסחוט הצדקה לעלות הכרטיס במקום שיוצרי הסרט ישקיעו מחשבה בליצור סרט מקורי ומעניין(שיתעצו עם כריסטופר נולן מצידי!). אני לא חושב שחווית תלת המימד של "פיראנה" שונה או מוצדקת. גם בו לא חסרים נסיונות דומים, אך לפחות ה-3D בו הוא לא העיקר(בניגוד ל”אווטאר” לדוגמא). עיקרו של הסרט הוא אצבע משולשת לכל העולם, להוליווד ולשמרנים(שימו לב לסרטון המצורף), התלת מימד כאן משרת מטרה הנעלה מכולן והיא להראות בחורות ערומות וגור מפורט גרפית וכמה שיותר.

גופות מרוטשות וחצי אכולות

אג'ה ידוע בברוטליות היצירתית והמוגזמת בסרטיו, את זה עוד למדנו לראשונה עם סרט האימה הראשון שלו "מתח גבוה", אותו סרט שהציג לעולם את הראש המעוות שלו בו הוא לוקח 2 ז'אנרים הוליוודים מוכרים ותפר אותם, כמעט בלי לשים לב בעזרת הסחת דעת המבוססת מתח ואלימות מוגזמת עד לטוויסט הלא צפוי. אותו סרט פתח לאג'ה את הדלת להוליווד ונתן לו את ההזדמנות והכלים לעשות את הרימייקים המצליחים "גבעות הפחד" ו"מראות". מעבר להצלחה, הסרטים זכו להרבה תגובות בעקבות האלימות הקיצונית שהציג בהם. בסרטו החדש אג'ה גורי מתמיד. רק שלוקח לו לא מעט זמן להגיע לשם. אמרתי לחבר שהיה איתי "אין מצב שאג'ה, הסדיסט הברוטלי הזה כזה מאופק – הוא בטוח מכין משהו גדול להמשך". לא היה לי מושג מה מצפה לי. שיא הסרט הינה סצינת טבח מהגוריות שנראו בקולנוע, בה, בניגוד לסלאשר ממוצע, נטבחים ע"י הפיראנות בסביבות 100 איש בו זמנית, כולם בצורה יצירתית וסופר גורית. רק שהגור האינפנטילי לא נועד רק להגעיל בתלת מימד אלא יותר מכל לבדר, משהו שהזכיר לי את סרטי טרומה רק עם תקציב. אני די בטוח שהצעירים הבליינים שנקרעו לחתיכות ומתו בצורות החולניות בסצינה הזו עוד יכנסו לדפי ההיסטוריה.

מעבר למרדנות התבועה כה עמוק ביסודותיו של הסרט (וגם בעקרונותיו של אג'ה) עם כל סצינות העירום, האלכוהול, סמים והמסיבות הפרועות, ההומור הוא בראשו של הסרט ועליו אג'ה שם דגש מיוחד ומאוד מודע. לא הפסקתי לצחוק מכל שטות שנזרקה לעברי ונזרקו המון שטויות(גם חצי לעוסות). אם אלו קריצות לסרטים אחרים או הופעות אורח המצויינות, כמו של ריצ'ארד דרייפוס בסצינת הפתיחה בה הוא מזמזם את השיר מסרט "מלתעות" בו השתתף ועליו מבוסס "פיראנה" המקורי. כריסטופר לואיד שמשחזר את התפקיד שלו כ'דוק' המופרע מ"בחזרה לעתיד" והופך סצינה אינפורמטיבית ומשעממת לקורעת מצחוק מהול בנוסטלגיה ואפילו אלי רות'(במאי "הוסטל",'הדב היהודי' מ”ממזרים חסרי כבוד”) בתור שופט בתחרות החולצה הרטובה שמונה אינספור כינויים יצירתיים המתארים שדיים.

התנהגותם של דגי הפיראנה הממוחשבים מושפעת באופן ישיר ומודע מכך שהינם פרי יצירת תוכנה גרפית. קצת כמו "גרמלינס", דגי הטרף הקדמוניים מתנהגים לרוב כמו דמויות בסרט מצויר ופועלות תחת חוקי הומור שחור. זה נובע מהבחירות של הדגים לתקוף בעיקר בחורות יפות וחצי ערומות שמוצאות עצמן עם חצי גוף בלבד מאוחר יותר או בחירות קומיות אחרות שמציגות לנו בתלת מימד מפורט טיפול של הדגים באיברי מין. למרות 'הקארטוניות', הדגים מצליחים להלחיץ כשצריך או פשוט להפתיע אותך בכך שיצצו מכיוון לא צפוי בכדי לטרוף את שארית חתיכת בשר אדם שנותרה לצוף לה לבדה על המסך אחרי סצינה בה נראתה להקת הפיראנות מעלימה צעיר או צעירה כמו שד טזמני מה"לוני טונס".

חכמים לא תצאו מהסרט הזה. חורים לא חסרים בעלילה, השחקנים לא יקבלו אוסקר על תפקידם והעלילה מטופשת ומאוד צפויה. הסרט מכוון למתבגרים שביננו ובנו. צעירים נהנים, מסיבות חוף, הורמונים משתוללים והעובדה שכמעט כל 10 דקות מישהי מורידה חזייה לצלילי האוס, שמים את הסרט בדיוק בטון הנכון ובמקום בו גם אתה רוצה להיות בשיא החום של חודש אוגוסט. הסגנון הצעיר והעריכה סטייל MTV נותנת לסרט את הקצב המגניב והנכון, מה שמשתלב מעולה עם הפרובוקטיביות של אג'ה, שמחליט משום מקום, לעצור את כל הקצביות של הפסקול המסיבתי עם מנגינה קלאסית ברקע לסצינה תת ימית בה שתי שחקניות סקסיות מתחרמנות בעירום מלא(לא לשכוח לנגב את האדים ממשקפי תלת המימד להמשך הצפיה בסרט). לא תקראו לזה בידור?

פרצופים מוכרים נוספים: אליזבט שו המעולה כהרגלה, בתפקיד השריף/אם חד הורית. ג'רי אוקונל("גולשים בזמן", "אני והחבר'ה") בתפקיד במאי פורנו מיניפולטיבי. וינג רהיימס(“ספרות זולה”, "יום המתים"). קלי ברוק הבריטית המדהימה שאני משוכנע כי תמצא המון עבודה אחרי הסרט הזה. אדם סקוט("אחים חורגים"), דינה מייר('קרי' מסידרת סרטי "מסור", "גברים בחלל"), ואפילו הופעת אורח של כוכבת הפורנו ג'יאנה מייקלס.

לסיכום, סרט שמספק את הסחורה ומעבר לה. טירוף גריינדהאוסי מודע שמתפקד כמעדן לחובבי ה-gore. סרט שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא - קומדיית אימה טראשית מבדרת ואינפנטילית.

ציון:8

טריילר:

תת ז'אנר: טורצ'ר פורן, דרמה, מתח (הולנד 2009)

תקציר בשורה: שתי צעירות מוצאות עצמן בפתח ביתו של כירורג מטורף שהופך את שתיהן לחלק מניסוי חולני במיוחד.

זה מדהים כמה גבולות של מה שנחשב לחולני נדחקים יותר ויותר בקולנוע ובסרטי האימה. הסיבה היא שנהיה יותר ויותר קשה לזעזע ולהפתיע אותנו. לפעמים זה מרגיש שכבר ראינו הכל. רק ההבטחה בתיאור עלילת הסרט או יותר נכון פרטי הניתוח, שנחשפו כבר לפני כשנה, עשו שיווק מעולה לסרט. הסקרנות הביאה המוני אנשים ברחבי העולם לצפות במפלצת שיצר טום סיקס, הבמאי של הסרט השערורייתי. עצם ההבטחה קוראת תיגר על רמת הגועל אותה מוכנים הצופים לספוג בצפייה. ההבטחה של הסרט אוטומטית הכניסה אותו אצלי לקטוגרית 'אני חייב לראות בעצמי עד כמה זה חולני' ואני חייב לציין שמרבה הרגליים אכן חולני. חולני לשם חולני.

זה שהסרט הולך להיות טורצ'ר פורן מעורר בחילה כבר ידענו וזה די מבאס שאין יותר מדי עלילה, או יותר נכון שכל העלילה סובבת סביב הניסוי החולני. לא ברורה לי הפואנטה חוץ מהנסיון המוצלח בלזעזע אותנו. הסרט אכן סדיסטי ומצליח לעמוד בהבטחתו ובאופן מפתיע הוא דווקא לא כלכך מפורט גרפית כמו שחשבתי שיהיה(במיוחד כאשר הטאג ליין של הסרט היא 'מדויק 100% רפואית'). למעט כמה הצצות חטופות במהלך הניתוח אנחנו לא זוכים לזוועות גוריות אותם אנחנו יכולים רק להשאיר לדמיון. דווקא בגלל זה לדעתי ה-gore המועט שיש מספיק בעוד שהרעיון מספיק מחליא לבדו.

הסרט עשוי ונראה טוב והכי חשוב הוא מרגיש מספיק אמין אפילו שיש לא מעט חורים עלילתיים. יש בו הומור שחור ואפל שבעיקר מורגש בסיטואציות חולניות עד כדי מגוחכות ובמשחק המוגזם של המדען המטורף. דיטר לזר, השחקן בתפקיד הפסיכופט, עושה עבודה מצוינת ומאייש את התפקיד בצורה סופר משכנעת. הוא מושלם בתפקיד הפסיכופת המפחיד והביזארי והוא גם סוחב כמעט את כל הסרט בצורה מוצלחת על כתפיו. זה שהוא גרמני מוסיף באופן אירוני עוד סיבה להיותו כלכך מאיים. מה שקצת מבאס בדמותו זה שבניגוד להרבה מהדמויות הרעות הבולטות מהשנים האחרונות ההתנהגות שלו יותר מדי צפויה וזה חבל כי הוא כמעט הרשע המושלם.

אפשר לראות שהבמאי הושפע מרעיונותיו של קרוננברג והוא בודק את הגבולות הפסיכולוגיים של הגיבורים כאשר הגיבור מתמודד בו זמנית עם מצב פסיכולגי ומצב פיסי קיצוניים(מה שבעיקר מורגש בתהליך שהבחור האסייתי עובר), ומה יותר קיצוני מלהיות תפור לרקטום של אדם אחר? פסיכי ככל שיהיה, הבמאי סיפק הצצה מעניינת ומסקרנת לתהליך של חיבור של שלושה אנשים ליצור אחד והתהליך אותו עוברים הגיבורים בעודם נמצאים במצב זה. אנחנו עדים דרך הסבל שהחיבור בינהם מסב להם על מערכת היחסים בינהם כחוליות מתוך אורגניזם אחד של מרבה רגליים האנושי. אולי הנערות האמריקאיות היו סתם קלישאות מרגיזות וז'נריות בתחילת הסרט אבל לקראת סופו הן הופכות לחלק מאורגניזם חדש, ספק חיה ספק אדם. מצד שני, אולי כל הרעיון זה שהן סתם לוקחות חלק באיזה פטיש גרמני אקסטרימי וחולני שכולל השפלה ואכילת צואה.

טום סיקס מסתבר, בעל חוש הומור בריא ובכמה ראיונות כבר דיבר על סרט ההמשך שהולך להיות כלכך חולני שהסרט הראשון ירגיש כמו 'רחוב סומסום' - מילים שלו. הוא גם הבטיח שסרט ההמשך יהיה כמעט בלתי אפשרי לצפייה. מה שלי דווקא אומר שהשערורייה יותר מעניינת אותו מאשר יצירת סרט עם עלילה מספיק מורכבת ופואנטה מספקת. עדיין, אני מאמין שעוד שווה לחכות לבאות ממנו.

לסיכום, בהחלט הניסוי החולני של השנה. אכזרי ומעורר בחילה אבל די חסר פואנטה.

ציון:7.5

תת ז'אנר: דרמה, מתח, פסיכולוגי, פשע, טורצ'ר פורן, גור (צרפת 2008)

*** הביקורת כוללת העלאת ציפיות ****

אכזרי, ברוטלי וכלכך חסר אנושיות שגורם לכל הסרטים בז'אנר שיצאו מהוליווד להראות כמו קומדיות קולג'. כלכך טעון, אמוציונלי ועוצמתי שאין לי מספיק מילים לתאר כמה הסרט הזה מעולה. זהו לא טורצ'ר פורן ז'נרי וחסר ערך שבא לספק צופים רעבים לדם אלא אימה ודרמה אמיתיים עם מסר וסיפור שלא תשכחו עוד הרבה זמן. אין בו שום קריצות ושום הומור – זה לא סרט שנועד לספק בידור, והוא הולך להעביר את הסיפור שלו בכל האמצעים מבלי לעצור בשום טאבו. אולי "בפנים" העלה את הרף בזוועות בשנה שעברה אבל "קדושות מעונות" נותן לו נוק אווט עם הסיפור והאמינות. זהו גם נוק אאוט רציני לז'אנר על החדשנות בהעברת סיפור ובחוויה קולנועית הייחודית אותה הוא מספק.

הוא כלכך מזעזע, מפתיע ומאתגר שאי אפשר באמת להשוות אותו לשום דבר שכבר ראינו. הוא כלכך טראומתי שהוא לא נותן לך אף רגע להיזכר בעולם שבחוץ, הוא שובה אותך בתוכו ע"י כך שהוא לא נותן לך רגע אחד של מנוחה בה תוכל לחשוב על משהו שהוא מחוץ לעולם אותו הוא יוצר סביבך, אתה כל הזמן מוצא את עצמך חושב, מנתח ומנסה להבין מה הולך לקרות הלאה. החלק המדהים זה שאתה יודע שאתה הולך להצטער על כך שאתה צופה בו אבל אתה לא יכול להפסיק להסתכל. באיזשהו שלב הוא גרם לי להפסיק לדרוש לקבל משהו שעוד לא ראיתי כי הוא באמת לא נותן מנוס ולא טיפת רחמים לצופה. בכמה קטעים אפילו נזכרתי בטריילר של "The Last House on the Left" המקורי והמשכתי לחזור בראש על המשפט  It’s only a movie, It’s only a movie

יש בו גם הרבה מעבר לזוועות(שלא מפסיקות לרגע). קודם כל, התסריט מעולה שלא מפסיק לרגע להפתיע, לחדש ולרגש, יש פה סיפור מקורי שמורכב מהרבה שכבות ורבדים פסיכולוגיים ואף פילוסופיים, דמויות מצויינות ומשחק יוצא דופן של שתי השחקניות הראשיות שיוצרות חיבור ואמפטיה לא שגרתיים וזאת רק בכדי לתת לסרט לשבור את ליבך באכזריות. האווירה, הסאונד והמייקאפ ברמה מאוד גבוהה, אבל הטופ שבטופ זה הבימוי והעריכה המצויינים שגרמו לי להבין מדוע קלייב בארקר קפץ על פסקל לאוגייר עם הרימייק ל"מעורר השאול", אני חושב שפסקל הוא באמת האיש שמבין את הראש של בארקר.

זהו סרט שדוקר אותך ישירות בלב רק בשביל לחזור ולדקור אותך שוב ושוב ושוב ושוב. הוא יזיז משהו בראש אחרי הצפייה ויגרום לך לאבד את הביטחון בחיים כמו שאתה מכיר. רוע אנושי בהתגלמותו, שגרם לי לחשוב הרבה על כמה אחריות לוקחים האנשים שהשתתפו בעשייה שלו.

אבל באמת שאין לי מספיק מילים לתאר את החוויה שעברתי כאשר צפיתי בו אמש, אין לי גם ספק שזה הסרט הכי טוב שצפיתי בו השנה ולא רק בתחום האימה.

אני ממש לא יכול להמליץ עליו, הוא באמת חולני ולא לכל אחד אבל אל תתנו לי להמשיך ולהעלות לכם ציפיות כי תתאכזבו. אם אתם מתכננים לראות אותו, תבטיחו לי שלא תקראו עליו עוד דבר ולא תראו שום טריילרים כי זאת חוויה יוצאת דופן שתשאיר אותכם בדכאון של כמה ימים כי זה החומר שממנו עשויים סיוטים.

ציון: 10