תקציר
במשפט:
זוג
אוהבים, זוג
שוטרים, ארבעה
טניסאים, יערן
וכלבו נקלעים להצטלבות אירועים אלימה ביער בו
רוצח פסיכופת מסתובב לחופשי.
אחרי
המתנה ארוכה של שנתיים,
מאז
ששמעתי לראשונה על הסרט,
עם הצטברות החששות,
התהיות,
והציפייה
לראות את הסרט עם הטייטל "סרט
האימה הישראלי הראשון"
היה
לי קשה שלא להתרגש מהזמנה להקרנת העיתונאים(!)
כשבוע לפני בכורת הסרט.
חייב
להודות שהתלבטתי רבות בתום הצפייה ואני
די בטוח שזה קשור לא מעט לזה שישבתי בין שני
מבקרים
מוכרים שציקצקו והתנשפו בחוסר שביעות
רצון שקצת מזוהה יתר על מידה עם המקצוע.
למרות
הרגשות החלוקים והרבה מחשבה הגיע גם תורי,
חובב
האימה המושבע, להגיד את דבריו.
קודם
כל,
איך
אפשר שלא לפרגן לחלוצים?
זה
נכון שכבר נעשה בארץ מותחן אפל אחד(סרטו
הנהדר של דני לרנר "ימים
קפואים"),
מספר
סרטים קצרים וסידרת קאלט אחת , "סיפורים
לשעת לילה מאוחרת"(כן,
מגיע
לה התואר הזה!),
שצימררה
אותי לא פעם בילדות.
אך
עדיין לא היה סרט קולנועי באורך מלא הפונה לקהל הרחב ומביא איתו
את השחקנים הישראלים הבולטים (רגע,
איפה משה איבגי וששון גבאי?)
לסרט
עם רוצח סידרתי,
מקרי
מוות מאוד אלימים והומור שחור וסדיסטי.
אבן דרך היסטורית חשובה שעצם קיומה גורם לי להתמלא באופטימיות לגבי עתידו
של הז'אנר
בארץ.
הרי
אפשר לדבר שעות על מצב המדינה,
החיים המתוחים בישראל והקלות בה ניתן לברוח מהמציאות
הישראלית
אל מעבר לאוקינוס,
בשביל
לנקות את הראש לשעה וחצי.
זאת
רק אחת מני הטענות שממשיכות לחזור על עצמן
בכתבות מהחודשים האחרונים הדנות בסרטי האימה הישראלים שעומדים להשתלט על
מסכי הקולנוע וההשוואה הכה מתבקשת
להוליווד,
בה
סרטי האימה נמצאים בראש שוברי הקופות.
הפחד
הלא מובן של ספקנים החוששים מכך שסרט אימה
לא יכול להיתקיים בישראל ובשפה העברית כשלמעשה כל מה
שצריך הוא אנשים מוכשרים ומקצועיים,
הרעבים
ליצירה מסוג זה,
שיכולים
להפוך גם את "הלו?
בילי?
יש
כאן מישהו??"
למשפט
שיעבוד בצורה חכמה בעברית ועם התאמה לאקלים הישראלי.
ללא
התלבטות, אני יכול להכריז בגאווה כי יוצרי "כלבת" מצליחים להוכיח את הטענה ובגדול.
קשה
לכתוב על "כלבת"
מבלי
לחשוף ספויילרים.
במיוחד
לאור הבחירה המתוחכמת של יוצריו בשבירה
שיטתית של חוקי ז'אנר
הסלאשר(עם
קריצות לקרייבן הישיש) ומבנה העלילה הלא שגרתי.
במהלך הסרט החוקים
הולכים ונשברים ואלמנטים מוכרים מסרטי אימה מוזכרים
בציניות רועמת(אין
קליטה בטלפון אפילו שהוא לא מרשת סלקום,
המכוניות
לא מתניעות)
עד
שבשלב מסוים כבר לא ברור במה אתה צופה,
קומדיה
שחורה וחולנית של טעויות(משהו שהזכיר לי מאוד את האחים כהן) או שאולי בדרמת
פשע אלימה עם רגעי מתח.
חייב
להודות שמשהו בתוצר הסופי יצא קצת מבלבל
שהקשר בינו לבין אימה נשאר בעיקר באווירה
המצמררת, שהרבה נכתבת על ידי פס הקול ועיצוב הסאונד המרשימים, וקטעי האלימות הגרפית.
עדיין,
מדובר
ללא ספק בתוצר חדש ומקורי,
שהוא
לא עוד יצירה הוליוודית ז'נרית
ונוסחתית כמו שהתרגלנו לראות בשנים
האחרונות אך גם לא בתוצר שנכנס תחת הגדרת
האימה 'עפ”י
הספר',
בה
בדרך כלל תהיה פואנטה או טוויסט שמקשר
ומסביר את התגלגלות האירועים, במיוחד כשהם
כאלה קיצוניים.
אפילו
שזהו סרטם הראשון,
אפשר
להרגיש שאהרון קשלס ונבות פפושדו,
צמד
הבמאים של הסרט,
יודעים
בדיוק מה הם עושים כשההבנה הטוטאלית שלהם בז'אנר
האימה צועקת מבין שורות הדיאלוג הכה אופייני לסרט מהז'נאר. הם עושים את עבודתם עם הרבה אהבה חולנית
וקשה שלא להרגיש את הכיף שהיה מעורב
בעשייתו של הסרט. הם
לוקחים מספר החלטות מאוד נועזות לאורכו,
אפילו
פרובוקטיביות ואני לא יודע איך הקהל הישראלי יקבל אותן. החלטות תוכן שנועדו
לעשות גלים ולנער את האדישות מהצופה
שמרגיש שראה כבר הכל. בין
החלטות התוכן של יוצריו יש גם החלטות טכניות מאוד מפתיעות. בינהן, הבחירה
לצלם את כל הסרט לאור יום ולא להתעמק בתרחיש עלילה קונבנציונלי אחד אלא קצת
בסגנון דרמת זוכת האוסקר "התרסקות" מ-2004(או
דוגמה יותר רלוונטית לבלוג "תעלולים
נבזיים") להתמקד במספר עלילות המתרחשות במקביל
וקשורות בינהן.
בעוד
שב"התרסקות" הקשר הוא אלימות על בסיס
גזענות, כאן הקשר הוא אלימות על בסיס אלימות. הבחירה
בעלילות השונות ומספר כה רב של דמויות
שונות ומגוונות מרגישים ממש כמו כלי משחק
עבור צמד הבמאים ואפילו שזה נראה
כמו אתגר תסריטאי לא פשוט,
הבמאים
לא מוחלים באמצעים ומנצלים את הדמויות
עד תומן.
בסרט
יש מספר קטעי אלימות קשים שלא יביישו גם
סרט הולייוודי שהופק בתקציב בגודל של פי
כמה מיליונים והאיפור מקצועי ומשכנע.
יש
קטעים שגורמים לאי נוחות וגם קטעים מקפיצים. ההומור השחור וההומור העצמי מוצאים אף הם פרשנות ב"כלבת" ודווקא קטעי המוות
האלימים מקבלים טוויסט אירוני
והומוריסטי(כנהוג
בקומדיות האימה).
היו
קטעים שלא הכי עבדו אבל היו קטעים בהם מצאתי את עצמי צוחק בקול למרות התרחישים הטרגיים.
אציין
לטובה גם את הצילומים,
היו
סצנות שנראו מצוין וגם את בחירת המיקום.
נראה
שיער בן שמן(או 'שמורת השועלים' בסרט) הוא מקום מעולה לסרט אימה ישראלי.
היער עוזר לצופים להתנתק ניתוק כמעט מוחלט מהמציאות וכל מה שמתרחש ביער כאילו מתרחש במימד ישראלי אחר ומעוותת.
בגלל
שאני לא צופה בטלוויזיה כבר שנים(יחי עידן האינטרנט!) ובטח
שבבטח לא בטלנובלות ישראליות,
לא
באתי עם דעות קדומות לגבי השחקנים. ברורות לי ההחלטות המסחריות בליהוק של
השחקנים המוכרים שכבר משויכים
לכלכך הרבה תוכניות וסרטים אחרים והנסיון להפוך את הסרט הזה למושך בעיני קהל היעד.
עם זאת, הבמאים החליטו
לשבור גם את 'חוק השחקן המפורסם' וכמו שרומז
הטאג ליין בטיזר-פוסטר, כוכבי הפסטיגל
לא באמת מוגנים ממה שתוכנן עבורם על ידי יוצרי
הסרט.
חבל שבגלל שעדיין מדובר בסרט ישראלי, יוצריו הרגישו
חובה להאריך בסצינות דרמה שמשוחקות לרוב
חלש. אציין
לטובה את המשחק המצויין של מנשה נוי,
דני
גבע,
הנרי
דוד, אניה
בוקשטין וליאת בר-לב
שהצילו רגעים שהם פחות משכנעים כמו של
עפר שכטר,
רן דנקר, יעל גרובגלס וליאור אשכנזי. במסורת סרטי הפולחן הסרט מפתיע בכמה
תפקידי אורח עם שחקנים מוכרים נוספים.
הבעיה העיקרית של "כלבת" היא שהסרט לא משווק נכון וזה נובע
בעיקר מבחירת שמו של הסרט.
כלבת
כמחלה היא מטפאורה אסוציאציתיבית מצוינת
לסרט אימה מז'אנר
הזומבים.
מחלה
שמוסיפה נגועים במגע או נשיכה קצת מטעה
את הצופים.
במהלך הסרט ציפיתי לקבל קשר לשמו של הסרט ולמסע הפרסום
המרשים שלו(שדיבר לא מעט על נגיף והדבקות),
אך בסרט אין
אזכור למחלה ולא להידבקות ואין אפילו רמז
עלילתי שיסיר את הספק שרדף אותי במהלך הצפייה.
כל
מה שהתרחש בסרט הוא תוצאה ישירה של מעשי
גיבוריו והקשר למחלה,
חוץ
מהעובדה שכלבת גורמת לאלימות בקרב הנגועים,
הוא
רופף עד לא קיים. גם קיימת בעיתיות ברצף
של הקטעים והתוכן הקיצוני שדי פוגע באמינותו
של הסרט וזה רק גרם לי לחשוב שאולי העריכה
היתה יכולה להיות יותר יעילה.
הקפיצות
מקטע לקטע(לפעמים
ללא קשר או הצדקה)
והעובדה
שכל סיפור כלכך טעון גרמו לכל סיפור לאבד
מהמתח שהצטבר ובכך בעצם גרם לי לאבד
מהשקיעה בסרט.
דבר נוסף הוא שעלילות המשנה קיבלו יותר מדי תשומת לב
וכתוצאה מכך הסרט מרגיש מעט ארוך מהרגיל. ברגעים
הבעיתיים הזכרתי לעצמי שמדובר בסרט אימה דל
תקציב,
או B movie עם כל המשתמע מכך, וכשאני
רואה סרט כזה כשהוא מגיע ממדינה אחרת
אני מוכן לוותר לו בתנאי שהסיפור ורגעי המתח
מספיק מקוריים, ו"כלבת" מספיק מקורי ומפתיע.
לסיכום,
"כלבת"
הוא תוצר מודע ונועז של שני חובבי אימה עם המון
קריצות לאוהבי הז'אנר. אפילו עם הבעיות שציינתי,
נהנתי
מאוד מהסרט.
אני
חושב שהסרט נותן את האור הירוק
לעוד דברים רבים וטובים,
רק
שיגיעו אלינו לטובה.
מגיעה
לבמאים ההכרה והפירגונים על הסרט המקורי
שעדיין הצליח להפתיע,
להקפיץ ולהצחיק בים סרטי האימה שמופקים בתקציבי ענק. גם אין
יותר שמח ממני לראות סרט ישראלי שהוא לא
עוד סרט דרמה קלישאתית על רקע פוליטי.
תקציר בשורה: שיט של צעירים הופך לסיוט כאשר היאכטה שלהם נקלעת לסערה והם מוצאים מקלט על ספינה נטושה.
בסה"כ סרט נחמד שעשוי לא רע. במרכזו סיפור מסתורין מפתיע שמתפתל עם עלילה הזויה. מהטריילר הייתי בטוח שהולך להיות הרבה יותר צ'יזי וזול ומאוד שמחתי לגלות שזה לא המקרה, בעיקר בגלל התסריט הסבוך שלא נותן לך יותר מדי זמן לעצור ובאמת לחשוב על המשחק הבינוני, ערכי ההפקה או דברים טכניים אחרים עליהם אני לא יכול שלא להתיחס בסרטים משעממים (זה בטח יהיה בלתי נמנע בצפייה השניה המתבקשת). מהלך העלילה משאיר אותך כל הזמן במצב בו אתה חייב להתרכז ולנסות לנחש מה הולך לקרות הלאה ולאן לעזאזל הסרט מתפתח. הסרט בעל טוויסטים רבים ובסופו של דבר, בניגוד להרבה סרטים שמבוססים על טוויסטים לא הגיוניים שראיתי לאחרונה, נפתר באופן שמניח יחסית את הדעת. הסרט שייך לז'אנר הסרטים שמשאירים אותך חושב לפחות כמה שעות או אולי ימים אחרי תום הצפייה, בהם עדיין תמשיך לחבר באמת את כל הנקודות והאלמנטים אם היית מספיק מרוכז במהלך הצפייה.
מליסה ג'ורג' ("30 יום של לילה", "Turistas", הרימייק של "אימה באמיטיוויל") בתפקיד הראשי, עושה עבודה לא רעה כשהיא סוחבת את הסרט על כתפיה. דמויות המשנה, לעומתה, מאוד חלשות ולא מספיק ייחודיות או מעניינות, החסרון המורגש שהן היו צריכות לקבל מעט יותר אופי ועומק, אולי כך היה יכול להיות יותר אכפת מהן אך בלית ברירה נאלץ להסתפק גם בסרט הזה בדמויות שטחיות.
כריסטופר סמית', הבמאי הבריטי שגם כתב את התסריט כבר כתב וביים 2 סרטים נוספים בשנים האחרונות: "Creep"(שרץ) שעלילתו מתנהלת בתעלות הרכבת התחתית של לונדון ואת "Severance"(הינתקות) שמתנהל ביערות מזרח אירופה. נראה שהוא יודע לבחור לוקיישנים מצויינים לסרטיו ושני הקודמים באמת זכו ללא מעט הצלחה באנגליה למרות שהיו בינוניים למדי. "המשולש" בהחלט מסמל עליית מדרגה עבורו במיוחד ברמת התסריט והעובדה שאת רוב החורים העלילתיים הוא מצליח לסתום לעומת עבודותיו הקודמות. אגב, אחרי בדיקה קצרה ב-imdb גיליתי שהוא לוקח מפנה מז'אנר הסלאשרים וכרגע עובד על הסרט "Black Death" שייצא במאי השנה ויעסוק בזומבים על רקע של ימי הביניים.
*** מיני ספויילר ***
במהלך הצפיה לא יכלתי שלא לחשוב על הסרט הספרדי המצויין "Timecrimes" שיצא לפני שנתיים והתעסק בסיפור מאוד מאוד דומה רק שהוא לא התנהל בלב ים או עם תפאורת ספינה נטושה. הרעיון הבסיסי, מבנה ועוד אלמנטים רבים זהים כמעט אחד לאחד אבל לשמחתי גיליתי שמדובר בסרט שונה לגמרי ולא בעוד רימייק מעפן, למרות שהסקת מסקנות מתבקשת לגבי תפניות חשובות קצת ספויילרו לי את הסוף. בגלל שגם אהבתי את הסרט הספרדי דווקא התלהבתי לראות עוד וריאציה חדשה ושונה, שאולי במקומות מסויימים הרגישה קצת יבשה כי עקרונות דומים היו זהים מדי. אם גם אתם ראיתם את הסרט הספרדי, ראו הוזהרתם!
*** סוף ספויילר ***
לסיכום, סרט הזוי ומפתיע עם עלילת מיסתורין מפותלת ומקורית.
תקציר בשורה: סופ"ש בביקתה מבודדת של חבורת טינייג'רים עם הבחורה שכל אחד היה מתאהב בה הופכת לסיוט כאשר רוצח מסתנן בינהם.
האמת די התאכזבתי מהסרט, הבעיה הכי גדולה שלו היא שצופים שכבר ראו מספיק סרטים מהז'אנר יפצחו את הטוויסט של הסוף על ההתחלה. השאלה שאני תמיד שואל את עצמי – האם אפשר להתיחס לסרט רק על בסיס טוויסט עובד? הרי לא חסרים סרטים גרועים שהטוויסט הגאוני שלהם שם אותם בקטגוריה אחרת לגמרי. כאן בעצם באה המחלוקת – בין מי שאהב את הסרט לבין מי שלא. לי היה די קשה להחליט, במיוחד לאור העובדה שהסוף הצפוי הידהד לי במהלך כל הצפייה(וכל הזמן רק ייחלתי שאני טועה) אבל אם אתייחס לאיכויות של הסרט בנפרד מהטוויסט אפשר להגיד שהסרט בסה"כ לא רע. יותר מכל זוהי דרמת נעורים נוסטלגית בתיבול של סלאשר קלאסי הכולל את כל החבילה – ביקתה מבודדת, חבורה של נערים חרמנים, סקס, סמים, אלכוהול, רוצח אלים ומיסתורי, רציחות גוריות ובתולה יפיפיה אחת.
בתפקיד מנדי ליין, אמבר הארד("אלפה דוג") שהשנה ניתן לראות ב2 סרטי אימה חדשים "זומבי-לנד"(הטריילר נמצא בעדכון האחרון) והרימייק ל"אבא חורג". היא בהחלט בחירה מושלמת בליהוק והיא תגרום לכל צופה להתאהב בה ללא שום בעיה. שאר צוות השחקנים לא רע בכלל, אומנם קשה שלאהוב אותם בגלל המניע המשותף שלהם, שהוא להשכיב את הגיבורה הטהורה בכל דרך, אבל איך שהוא חבורת הסטריאוטיפים השטחיים הללו הרבה יותר חביבים ואמיתיים מהסלאשר המומצוע. הנסיונות של הבנים והתחרות על ליבה של מנדי, יוצרת מניע הכי משכנע לרצח מאז סרטי "הצעקה".
הסרט עצמו עשוי לא רע בכלל, הוא מצולם בהרבה חן נוסטלגי, צילומי אווירה וצילומי נופים שגרמו לי להתגעגע לימי הנעורים אפילו שהם כולה במרחק של עשור ממני ואפילו שלא גדלתי בארה"ב או נסעתי אף פעם לביקתה מבודדת עם חבורה של טינייג'רס חרמנים(זה לא נשמע טוב פתאום). עוד משהו שתורם לאווירה הנוסטלגית זהו הפסקול שכולל הרבה שירים משנות ה80'שידברו בעיקר למי שגדל בדור הנכון וגם לאוהבי מוסיקה של שנות ה80'.