תת ז'אנר: רוחות רפאים, מתח, פסיכולוגי, דוקו/ריאליטי (ארה"ב 2007)
תקציר בשורה: זוג צעיר מחליטים לתעד את ההתרחשויות המוזרות שקוראות בביתם בזמן שינתם.
נראה שהז'אנר הדוקו/חובבני מקבל המון צורות במיוחד בשנה האחרונה, זה כמובן קשור ישירות ביצר המציצנות שלנו ותרבות הריאליטיז שמזהמת לנו את שעות הפריים טיים של הטלוויזיה. "פעילות על טבעית" הוא בסך הכל עוד תוצר של התרבות הזאת, הוא לא באמת מבריק או מרשים, לא בתסריט ולא בתקציב שלו. הדמויות בו מעצבנות, חסרות חן, חסרות אמינות ומרוחקות, מה שמרגיש כמו סוג של הפוך על הפוך – אנחנו בעצם מצפים מהדמויות לא לנהוג באופן טבעי מול המצלמה, אנחנו כבר אוטומטית סולחים להן על ההתנהגות הלא טבעית (פה-בה-פאם, מחיאות כפיים של הקהל) – נכון שפה זה לא מקרה של סידרת ריאליטי ספק מבוימת/ספק אמיתית/ספק ערוכה בצורה מסויימת בשביל למשוך רייטינג לתוכנית, אז על הדרך נוותר ונסלח לדמויות שלנו על האמינות, אפילו שהנסיבות וההתרחשויות בסרט דורשות התנהגות שלא מבוססת על מחשבה מתוכננת אלא על תגובות אינסטינקטיביות.
הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הזה שהוא קלישאתי בצורה הכי מלוכלכת של המילה. אורן פלי, היוצר של הסרט(הישראלי לשעבר – פרט שהיו חייבים להדגיש בכל פעם בתקשורת הישראלית) בהחלט עלה על רעיון מבריק והחליט להראות לנו מה קורה פיסית בזמן שאנחנו ישנים – תחום שעדיין לא יצא לי לראות שחקרו ושחטו בסרטי האימה הלא בדיוניים, בניגוד ל-"סיוט ברחוב אלם" או "פלישת חוטפי הגופות" לצורך העניין, אבל הוא נדבק לרעיון הזה וסוחט אותו באופן חוזר ורפטטיבי במשך כל השעה וחצי של הסרט. בשביל לתמוך ברעיון המבריק הוא משום מה לא מוצא ברירה אלא לפזר לנו קלישאות חסרות טוויסט. משם, הסיפור מתפתח בצורה לא אמינה ודי מודבקת, שלא לדבר, לבסוף מסתכם כציטוט אחד גדול מסרט קאלט מאוד מסויים. בינתיים, אנחנו כצופים, צריכים לסבול סוג של התעללות שזהה ללראות את הוידיאו של אבא ואמא מהטיול שלהם ברומניה, בעוד ששעה ועשרים, מתוך השעה וחצי של הסרט, הם תיעודים במצלמה רוטטת של שיחות מייבשות ומשעממות למוות המתרחשות בחלל של אותו המקום(בעצם עדיף את רומניה כי לפחות ברומניה יש קצת גיוון בנוף).
יאמר לזכותו, ה-8 דקות המצטברות הנותרות אכן מצמררות ובאמת מותחות. כל מה שקורה מבוסס על אלמנטים פסיכולוגיים, לרוב מאוד מינוריים ועדינים ולא גרפיים וגרנדיוזיים כפי שנצפה מסרט אימה הממוצע. זה בדיוק מה שעבד גם לפני ב-"המכשפה מבלייר" וגם ב-"החייזרים באים", אך כאן גם עשוי לרוב בקצת יותר תחכום ובצורה טובה יותר, בדגש על הסאונד שמשחק תפקיד חשוב כאן ומטופל בצורה מרשימה.
חשוב להבין מדוע "פעילות על טבעית" הצליח – 1) המחסור המוחלט של היוצרים בהשקעה בשיווק או הפירסום של הסרט. אזכיר, שהסרט מלפני שנתיים. 2) המיקרו תקציב ודלות ההפקה שנותנים מקום להאמין במה שרואים ולתפוס אותו כתיעוד אמיתי. 3) הויראליות, הסרט בעצם פורסם מפה לאוזן והקהל הוא זה שדרש להביא אותו אל בתי הקולנוע בערים השונות בארה"ב ולא המפיצים, בעוד שהציבור הוא זה שחתם על עצומות באתר של הסרט בדרישה להביא את הסרט אל מחזותיהם. 3) השמועה שספילברג פחד לסיים לראות אותו והסוף האלטרנטיבי אותו הוא הציע לפלי.
כשלוקחים את הגורמים הללו בחשבון אפשר להבין את הבאזז שהוא יצר וכמה הוא מפתיע כשלא יודעים על מה המהומה, מה שמשחק גם לרעתו כשהסרט כבר יצר עניין וטיפס לראש שוברי הקופות בעודו מתובל בביקורות שמכתירות אותו כ"הסרט המפחיד של העשור". הטיב של הסרט בסך הכל יחסי להצלחה שלו ולא לגאונות או החדשנות, או לצורך העניין הפחד שהוא אמור לספק.
שלא תבינו לא נכון, הסרט הוא בסך הכל חוויה לא רעה, אני רק אומר שתקחו את ההכתרות בערבות מוגבלת. למען האמת, אני אפילו ממליץ לראותו. עדיף בשעת לילה מאוחרת ועם ווליום גבוהה(כי בו בד"כ מסתכמות הפעילויות העל טבעיות) אבל אל תצפו לתחכום או חדשנות באמת, מדובר בסך הכל באלמנט פחד מאוד פשוט וראשוני, פרימיטיבי אך גם בעצם באלמנט הכי יעיל, כי הוא מבוסס על דברים שאנחנו חווים מדי יום(חושך, מה קורה כשאנחנו לא מסתכלים או ישנים, רעשים לא צפויים). חבל שהאריזה שלו כלכך זולה.
ציון:7 (אבל עם צמרמורות מובטחות!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
