תת ז'אנר: קומדיה שחורה, סוג B, טראש לייט, טינייג'רס, ערפדים (אנגליה 2009)

תקציר בשורה: זוג חברים מחליטים לנסוע לחופשת הרפתקאות מין אך במהרה הם מגלים שאתר הנופש שלהם הוא לא אחר מאשר מלכודת תיירים המנוהלת ע"י ערפדיות לסביות.

קהל היעד של הסרט הוא בעיקר נערים או בני העשרה מלאי ההורמונים שהכותרת הזועקת לא יכולה שלפספס, אני לא אכחיש שגם אותי היא הצליחה לפתות בקלות. הסרט לא מנסה למכור את עצמו בתור משהו שהוא מעבר לשלל קלישאות כתירוץ להראות בחורות יפות בחצי עירום. אך בתור סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות במכוון שמשתדל להיות סוג של פרודיה על ז'אנר הערפדים הוא נופל בין הכיסאות כשהוא לא יודע אם הוא באמת פרודיה על סרטי ערפדים או קומדיית נוער או שבכלל טראש כמו שהוא בכלל מכוון.

מצד אחד הוא דווקא טראשי, מצד שני הצילומים, העריכה המצויינת והמראה הכללי שלו נותנים תחושה של סרט מלוקק ולא סרט סוג ג' טראשי כמו שהשם או הנושא שלו מרמזים להיות. מצד אחד, יש אין ספור קללות ותכני שיחה בעלי אופי מיני שמהווים את הסיבה לרייטינג של הסרט והגבלת גיל הצפייה אבל מצד שני אין דם או זוועות כפי המצופה, שוב, בגלל הרייטינג. אז בסופו של דבר הוא סרט די מבלבל – כי הוא מנסה להיות "מת על המתים" אבל הוא בעצם סוג של "מת לצעוק 2" + "רוד טריפ", כמובן שבתיבול של "דרקולה".

לדעתי, ההחמצה הכי גדולה של הסרט היא אולי דווקא הסיבה שציפיתי למשהו יותר שנון (ולא 10 בדיחות מבוססות איברי מין ברצף), מגובש ומקורי כמו "מת על המתים" ומשהו שהוא פחות מצועצע (וזה בעיקר מתבלט בסצינות הרצח והאפקטים הקארטוניים המגוחחים להפליא). ההומור מאוד רדוד ולא מתוחכם רוב הזמן. מזל שהעריכה המהירה והמצויינת כמו שרק בריטים יודעים לעשות (ראה ערך גאי ריצ'י בויקיפדיה) מצילה חצי מהבדיחות. יש ללא ספק פאקטור מבדר אבל הוא לא מספיק יעיל או מפותח ואם כבר קומדיה אז הסרט בעיקר מצחיק בחצי השעה הראשונה שלו ולאחר מכן השמנצ'יק נהייה מעצבן מנשוא. הסיפור עצמו גם ממש לא מלהיב או מפתיע, ואפילו די משעמם, מה שמרגיש כמהלך די מוזר בהחלטה של לקחת את הסיפור קצת יותר מדי ברצינות וזה גורם לסרט להראות בעיקר אינפנטילי – כי אוקי, באנו לצחוק ולראות ערפדיות לסביות כוסיות מתחרמנות אבל אנחנו זוכים פתאום להתפתחויות שקשורות לאגדות, ריטואלים דביליים ומורשות לא מקוריות שראינו כבר אין ספור פעמים בסרטים אחרים. הסרט, בסופו של דבר, לא שובר שום מסכמה כמו שהוא היה יכול ולא באמת מצחיק עד דמעות כמו שהוא מבטיח עם הטריילר.

לסיכום, מכוון בעיקר לאוהבי קומדיות פלוצים ולא מהמתוחכמות בהן (אני לרוב גם בינהם אבל לא בלב שלם כאן), אם הסרט היה יותר מקורי ומפתיע בבדיחות ולא היה מתעסק בסיפור הבנאלי - זה יכל להיות להיט הרבה יותר חזק.

ציון: 6.5 (כשיש מצב רוח לקומדיה אינפנטילית אז אפשר לראות עם חברים, כמובן אחרי צריכה מרובה של אלכוהול)

תת ז'אנר: דרמה, מתח, מיסתורין (אנגליה 2008)

אשה שרואה את עצמה ברחוב מחליטה לעקוב אחרי התאומה המיסתורית ומגלה עולם שלם שממנו היתה צריכה להתרחק.

*** ספוילרים ***

הבעיה הכי גדולה של הסרט היא העובדה שהוא משעמם וכלכך איטי שזה בלתי נסבל. גם כאשר אתה משוכנע שלפחות בסוף תהיה הצדקה לכל השיעמום, הדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא לגלות שהבמאי מחליט להשאיר אותנו גם בסוף די מעורפלים לגבי כוונתיו. האמת, אנחנו נשארים אפילו עוד יותר מבולבלים כשהסוף ניתן לפרשנויות וכל אחד יכול לקחת את הרעיון של הסרט למספר כיוונים שונים. כשאני סיימתי לראותו היתה לי הרגשה שהסרט ניסה להעביר יותר הרגשה נסיונית או תיאוריה פילוספית מאשר סיפור או תסריט מוצק וסגור, הפואנטה לא באמת ברורה או עובדת עם העלילה.

מבחינה ויזואלית הסרט נראה מצויין – הוא אסתטי מאוד ומוקפד, העריכה רכה ועדינה ביותר שנותנת לסרט תחושה של סרט רציני ואיכותי מסרט האימה הגס והממוצע. אבל העריכה נמרחת בעיקרה ויש המון צילומים שנמשכים יותר זמן ממה שהם צריכים וזאת ללא כל סיבה. בד"כ בסרטים שהעניין העיקרי בהם הוא המיסתורין והמפתח אליהם הוא הטוויסט שיתן בסוף או בצפייה השנייה לגיטימציה וסיבה גם לסצינות הכי משעממות ולא קשורות(הכנס לכאן כל סרט של מ. נייט שאמאליאן), ב"שבורה" הרגיש לי כמו טעות גדולה שמבזבזים את זמנו היקר של הצופה בסצינות שאין להן שום תירוץ או הצדקה מבחינת התסריט והעלילה. לדוגמא: כל הקטעים שקשורים לרכבת התחתית, לא קורה בהם שום דבר מהותי. אני גם לא מאמין שיש בקטעים הללו רמזים נוספים לפתרון התעלומה שהסרט הזה משאיר בתום הצפייה. עוד המרחות בולטת ומציקה - התאונה שהגיברה עוברת בתחילת הסרט חוזרת בסלאו-מושן לפחות 40 פעם מכל זווית אפשרית במהלך הסרט, תאונות בסלואו-מושן זה משהו שראינו כלכך הרבה כבר בסרטים(במיוחד בפלאשבקים בסרטי מסיתורין ומתח שבהם הטוויסט יהיה קשור ישירות לתאונה עצמה) שזה מאבד מהערך האסתטי שלו ומשאיר סתם תחושה של שיעמום ונדנוד. אבל עיקר התלונות שלי לבמאי הוא בנוגע לעובדה שקיימת המון בנייה שבסופו של דבר לא מגיעה לשום פואנטה. הבנייה גם מאוד מודעת ויחסית קיצונית – יש מוסיקה שעולה ועולה – אבל בסוף היא סתם מפסיקה ולא קורה כלום ברוב הסצינות.

משחק מעולה של לנה האדי הסקסית("300", הסידרה שבוטלה השבוע "סיפור חייה של שרה קונור") בתפקיד הראשי. שאר הצוות נותנים גם משחק טוב בינהם ריצ'רד ג'נקינס("אחים חורגים","לקרוא ולשרוף").

לסיכום, חוויה אנמית וחסרת פואנטה עם משחק מצויין ובימוי אסתטי אך מאכזב של שון אליס("קאשבק").

ציון:5 (באופן לא מפתיע עוד סרט של Horrorfest שלא מספק את הסחורה)

תת ז'אנר: מתח, דרמה, רוחות רפאים (ארה"ב 2008)

אישה המואשמת ברצח בעלה נידונה למעצר בית, בו היא מגלה שהשבועה "עד שהמוות יפריד ביננו" חסרת משמעות לחלוטין.

אפילו שהוא הצליח להרדים אותי פעמיים ב20 דקות הראשונות שלו, מדובר בסרט רוחות –רפאים מפתיע שהגיע לגמרי משום מקום. הוא עשוי לא רע, במיוחד הרוח רפאים שבו שבאמת נראת טוב ומצליחה להפחיד, היא גם מאוד אלימה ולא צפויה במיוחד. כל הסצינות שקשורות למתח נעשו היטב, בשאר הסצינות מרגיש שמשהו חסר. גם סיפור העלילה לא מהמלהיבים במיוחד ולא באמת מגיע למימוש הפוטנציאלי שלו.

לדעתי המשחק של פמקה ג'נסין ("אקס-מן", "משחקים נסתרים") תרם לא מעט להצלחה של הסרט. בשארית הקאסט המצומצם, השחקנים גם בסדר אבל חוץ ממנה לא ממש קיים חיבור לדמויות. גם בחיבור לדמותה יש דיסוננס  וזה דווקא מעניין מה שקורה בסרט עקב כך - הפעולות שהיא עושה ואנחנו רואים, גורמים לנו לאוהוב ולהיקשר אליה פחות וזאת בגלל שאנחנו כבר כלכך מורגלים שלא לבטוח בגיבור/ה עם רקע מעורפל שאנחנו אוטומטית כבר חושבים על כל התרחישים האפשריים בנוגע אליו/ה. במיוחד כשהיא לא מוצגת כדמות חיובית עוד מההתחלה. בכדי להמנע מכך בהרבה קטעים הבמאי בחר שלא להראות את המתרחש עם הגיבורה וזה גורם לנו דווקא להתחבר אליה יותר. הפיתרון הזה, במכוון או לא, בהחלט צריך להיזקף לזכותו של הבמאי.

לסיכום, אפילו עם סיום גרוע וילדותי ועם ספירת גופות נמוכה אך אפקטים לא רעים - יש תוצר סופי מהנה למדי ובסה"כ הסרט שווה הצצה. מתאים לאוהבי מותחנים רדופים קלאסיים עם טוויסטים מקוריים בז'אנר.

ציון:7