תת ז'אנר: מתח, דוקומנטרי, מד"ב, חייזרים, פסיכולוגי (ארה"ב 2009)
תקציר בשורה: פסיכולוגית חושפת בעזרת היפנוזה מקרים של חטיפת חייזרים בעיירה באלסקה.
*** הביקורת כוללת ספויילרים ***
מישהו אמר "פעילות על טבעית" עם תקציב? לא סתם, צילומים ראליסטים עם מצלמה ביתית וחובבנית, תיעודים של 'אנשים אמתיים', איך לא נשווה עם הלהיט האחרון? הסרט מתחיל מכך שהשחקנית הראשית, מילה ג'ובוביץ'("האלמנט החמישי", "האויב שבפנים", "הימלטות מושלמת") פונה לצופים בפניה אישית ומסבירה שהסרט הוא שיחזור של מקרים אמתיים וכי הצילומים המשולבים בסרט הנם תיעודים אותנטיים לחלוטין, היא מספרת כי היא מגלמת בשחזורים את תפקידה של דר' אביגיל טיילור, הפסיכולוגית שחקרה את המקרים במציאות.
זה תמיד מרגיז שמשחקים לך על 'האמת' רק בשביל למשוך עוד תשומת לב וליצור פרובוקציות. זה לא שאנחנו לא נתקלים בניסיונות דומים כל יום בטלוויזיה ובעיתונים, אבל למשוך אותך סרט שלם עם עובדות מפוברקות שלא כלכך מצליחות לשכנע אם אתה מפעיל את ההגיון זה כבר סיפור אחר. זה הורס את המהות לחלוטין, ובכלל זאת נקודת מוצא די עלובה לסרט מלהתחילה. אני לא אומר שצד הדוקו לא תורם לחוויה אבל כגודל ההייפ שהסרט ניסה ליצור- גודל האכזבה. במיוחד אם במהלך הצפייה אתה מתעסק בלנסות ולהבין האם הכל אמת ובמוקדם או מאוחר אתה תגיע למסקנה כי הכל היה בלוף אחד גדול שלא יתן לך אלא להרגיש מרומה. העובדה שכל הזמן פונים אל הצופה ומתאמצים לשכנע שוב ושוב כי הכל אמתי לא ממש משחקת לטובת הסרט. אפילו שהמקרים עליהם כביכול מתבסס הסרט כללו כמה היעלמויות באלסקה אבל על פי מה שקראתי אחרי הצפייה באתר CNN , זה משהו שקורה מדי פעם באזור השומם ואלו מקרים נדירים שבעיקר קשורים לאנשים עם בעיות אלכוהול בתנאי מזג האוויר הקשים של המקום.
כצופי אימה אנחנו בדרך כלל מתחלקים ל-2: הסקפטיקנים, או במילים אחרות, אלו שאף פעם לא יודו גם אם הסרט הולך לעשות להם סיוטים ובד"כ באים לגחך, לשלול ולצחוק על האפקטים הצ'יזיים ויש את אלו שמוכנים 'לזרום' עם החוויה ואפילו מוכנים להאמין לכל המתרחש על המרקע. אפילו שהיה לי מאוד קשה להתעלם מההתנשאות מצידם של היוצרים והיותי אדם סקפטי, 'זרמתי' עם העובדות המפוברקות, הרי גם ככה אני כבר 20 דקות בתוך הסרט אז למה שלא אהנה ממנו?
אם אתם 'זורמים' עם ההצהרות לגבי אמיתות המקרים אז מצפה לכם בסך הכל חוויה לא רעה ובהחלט מצמררת. חלק מהקסם שיגרום לכם להישאב אל תוך הסרט הם גימיקים שראינו כבר בסרטים שמבוססים על "תיעודים" שקשורים לסגנון הצילום במצלמת וידאו הביתית הרועדת, הפרעות ושיבוש של הקלטת בזמן שדברים חשובים קוראים ופעילות מוגברת של הדמיון שבאה לכפר על מה שאי אפשר לתעד. יש גם גימיק חדש שנועד לחזק את ה'אמיתות' של הסרט, קטעי מסך מפוצל שמתפקד כפתרון מקורי שמשווה בין 'צילומי הארכיון' לבין שיחזור של השחקנים. יש גם גימיקים שיגרמו להתחבר לחוויה אפילו באופן לא מודע, כמו העובדה שדר' אביגיל טיילור האמיתית היא אישה די מכוערת אותה משחקת בסרט הדוגמנית/שחקנית(עאלק) מילה ג'ובוביץ', עצם העובדה שנתנו לדוגמנית לשחק מישהי פשוטה ומכוערת מחזקת את החיבור בין הפיקציה ההוליוודית ל-'ראליזם' של המקרים. או במילים אחרות, באה לחזק את העובדה ש-'צילומי הארכיון' אמתיים. רק שיש הרבה שאלות הגיון שנשארות לא פתורות, שבראשם מטרת הסרט ביחס למקרים עליהם הוא מדבר ולמה בסופו של דבר הרגשתי שלא קיבלתי פואנטה מספקת.
אז לראות או לא? אני אומר כן, למה לא. אולי טיפה תשתעממו מדי פעם ולא בהכרח תרצו לרוץ ולראות שוב, וכמעט בטוח שמילה ג'ובוביץ' תעלה לכם על העצבים כמו שהיא תמיד עולה לי על העצבים, ובטח גם תתעצבנו שכל פעם שמשהו מתרחש אז לא באמת רואים, אבל זאת חוויה נחמדה לשעת לילה מאוחרת בתנאי שאתם מנתקים את ההיגיון. אם תשכחו שבדקתי וכתבתי כי הכל היה מבוים אז בטוח תיהנו עוד יותר כי יש קטעים מלחיצים ומצמררים שנותנים לדמיון להשתולל בכיף.
לסיכום, ניסוי מוזר עם כמה קטעים מצמררים והרגשה כללית של משהו שונה אבל עם תוצאה די מאכזבת, עד כמה? זה תלוי עד כמה אתם מוכנים לוותר על הסקפטיות ועד כמה ז'אנר חטיפות חייזרים מדבר אליכם או לא.
ציון: 6.5
הטריילר שדי מראה את כל הסרט, מומלץ לצפות רק במקרה שהחלטתם לוותר על הצפיה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
