דדי (דובי) ונגר הוא אחד מיוצרי הקומיקס הבולטים ביותר בארץ, עם רקורד מכובד בו ניתן למצוא את "סטיות של פינגווינים", “ואגינה קטלנית”, “X מיתולוגי”, "הקורמורן” ועוד. ונגר, המוכר בזכות סיפורי הקומיקס הבוטים והשנונים, בעל סגנון איור אובססיבי ותמיד מצליח להרשים בכמות הפרטים עליהם הוא מתעכב בכל פריים (הוא גם צירף מספר איורים מטורפים בסוף הנובלה). הוא גם חובב אימה לא קטן ובפסטיבל הקומיקס האחרון בהפקה עצמאית הוציא את "פטאימו", נובלת האימה הגרפית הראשונה מסוגה בישראל בעלת 112 עמודים. במרכזה סיפור אהבה בין ילד אימו שמן המנסה לכבוש את ליבה של הנערה החדשה בבית הספר, על רקע של התפרצות וירוס שהופך את תושבי ישראל לזומבים צמאי דם. מדובר בקומיקס אלטרנטיבי מקורי ולא בעלילות סופר גיבורים שריריים בחליפות צמודות כנהוג בקומיקס המיינסטרימי בעלי אין סוף המשכים, וסיפורים משעממים ושחוקים.

מדובר בדרמה רומנטית ומלנכולית, תחת מסווה של עלילות זומבים מעוותים טורפי אדם בתל אביב, עם המון הומור שחור וסלפסטיקי. כמובן שלצד סיפור האהבה, הגור וסצנות הסקס הבוטות חוגגות ממש כמו שנהוג בסרטי סוג B והטראש, עימם מתכתבת הנובלה. הדבר נותן לגיטימציה מצוינת לונגר להשתולל בסגנונו המקורי והשערורייתי. בספר קיימות השראות רבות מז'אנר הזומבים ומבנה העלילה משלב היטב אלמנטים רבים מסרטי הזומבים וסרטי התיכון, במיוחד ממה שראינו בסרטיו של א.רומרו. רק שבספרו של ונגר מקבלים תפנית ישראלית והמוני הזומבים המעוותים הנם בעלי דם יהודי כשר למהדרין. ההשפעות הקולנועיות מאוד מורגשות ובמיוחד אהבתי את המקומות בהם ממש אפשר לשמוע את המוזיקה ברקע, כמו המונטז'ים המוזיקליים שמתורגמים ומותאמים לשפת קומיקס.

כמו גם הדברים הקודמים של ונגר, הנובלה כתובה בהמון הומור חריף ושנינות. דרך ההומור זוכות הדמויות לבמה ייחודית והטקסטים השנונים מובילים אל חיבתנו לדמויות. תוך מספר עמודים בלבד אנחנו מתרגלים לגיבור הלא שיגרתי ולחבריו, שמרגישים כלכך מוכרים לקורא הישראלי(ובטח במיוחד לתיכוניסטים שמכירים את תרבות האימויאם מקרוב). חבל שהנערה נשארת קצת פחות מטופלת ונופלת לסטראוטיפ המקובל בז'אנר.

לרוב מקובל לקשר בין התפרצות הווירוס לניסוי צבאי. זה מרגיש כלכך נכון לעשות התאמה לצבא הישראלי. ואם כבר התאמה, למה לא להעביר גם ביקורת פוליטית (המקובלת אף היא בסרטי הזומבים) 'על הדרך' עם נושאים עימם נוכל להזדהות בקלות (כמו חילופי שבויים עם החיזבאללה ו'זרקנות' צבאית). זאת גם הפעם הראשונה שמישהו מנסה ומצליח להסביר מה גורם לווירוס הזומבים או איך הם מדבקים אחד השני, ולמה הם כלכך רעבים לבשר אדם. הייתי מופתע שעדיין לא ראיתי את זה מבוצע בצורה כלכך מנומקת בשום מקום לפני.

ברגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להניח. סיימתי את כל ה-112 עמודים במכה. אני חייב לציין שהנובלה כתובה בצורה מאוד סוחפת. ונגר לא מצליח לשעמם בשום עמוד או פריים. כמעט כל פריים כולל איזה שהיא קריצה לאוהבי הז'אנר, מה שבטוח יחייב קריאות חוזרות בשביל לקלוט עוד ועוד דברים שפספסתם בקריאה הראשונה. כמובן שמבחינת הצביעה והיחס לפרטים, הכי אהבתי את הפרולוג. עם זאת, הגיוני שכלכך הרבה עמודים לא יצליחו לקבל את הטיפול המדוקדק שקיבלה ההקדמה המרשימה.

לסיכום, ממליץ בחום על הקומיקס הלא שגרתי והכיפי. לדעתי אפילו רומרו יכול ללמוד דבר או שתיים מהנובלה הזאת.

ציון:8.5