גרגמל בפיתה

לא יאמן פשוט כמה שנשים יכולות להיות כאלה בנות!

יש לי ידידה.
ידידה טובה אפילו.
אמנם לא כזאת ותיקה, כולה משנה שעברה, אבל אנחנו די בקשר טוב ומספרים אחד לשני די הרבה על מה שקורה איתנו וכאלה.
מתקשרת אלי פתאם אתמול בבוקר.
טוב כמובן שלא עניתי לה. אפילו לא ידעתי שהתקשרה כי הייתי בלימודים והטלפון על שקט.
בהפסקה ראיתי שהיא התקשרה וחזרתי אליה.
לא ענתה.
בהפסקה הבאה ניסיתי שוב, בעיקר בגלל שרציתי להבריז מהשיעור והייתי צריך תירוץ אז ניסיתי לשוחח איתה.
לא ענתה. זונה.
התקשרה אלי אחרי חצי שעה. ברחתי מהשיעור החוצה.
מתחילה ישר עם הפולניות המתפרצת על כמה שאני רע ומתרחק ממנה בזמן האחרון והיא מרגישה רע בגלל זה.
"אבל רק לפני יומיים באת אלי ואפילו כיבדתי אותך בארוחת צהריים" טענתי מולה(אני בישלתי - תקנאו)
"זה היה ביום שני שעבר" סנטה בי
"אה וואלה" עניתי "טוב זה הרגיש לי ממש אתמול, הזמן טס כשנהנים"
אחרי שיחה קצרה היא טוענת שהיא עדיין בעבודה וצריכה לדבר עם כמה אנשים אז אמרתי לה שאני זמין בערב.
אחרי הלימודים ישבתי עם ידידה אחרת שבאמת לא ראיתי הרבה זמן באיזה בית קפה ליד האוניברסיטה.
ופתאם מי מתקשרת?  נכון, הקרציה הקודמת.
יא אללה אמרתי לה ערב למה היא מציקה לי כבר אחר הצהריים?
סיננתי.
התקשרה עוד פעם.
עניתי ואמרתי לה שנדבר בערב.
חזרתי הבייתה ושלחתי לה הודעה על זה שאני כבר בבית והיא יכולה לקפוץ לבקר אם היא רוצה.
אחרי שעה שלחה לי הודעה שהיא בדיוק סיימה אימון ותגיע אלי בקרוב.
מסתבר שה"בקרוב" הזה היה כעבור שעה וחצי.
איך שהיא הגיעה ישר התחילה לאיים שהיא לא נשארת אם אני צופה באחגדול.
אין לי הרבה סטיות, לא יודע למה אבל אחגדול אני מחבב. כן כן למרות שזה דבילי ונמוך. לא מכור ולא כלום אבל צופה בזה אם זה משודר בערוץ 2(לא משלם אגורה על ערוץ 20 המשעמם).
היא נשארה.
שותים תה.
מספרת לי את הצרות שלה. אני מקשיב כמו הפסיכולוג הטוב שאני.
היא אפילו נשכבת על הספה שלי ואני על כסא לידה - אשכרה הפסיכולוג :-D
אחרי דרמה מרגשת על כמה שקשה לה בחיים היא מזילה דמעות ואני משעשע אותה וגורם לה לצחוק(כי אני כזה נשמה וטוב לב)

באיזה שלב היא פתאם אומרת לי "טוב אם אתה כבר נמאס לך ממני ורוצה להתרכז באחגדול פשוט תגיד לי ואני אלך"
"טוב" אני עונה לה "באמת כבר מאוחר את משוחררת לבייתך"
נו כמובן שזו הייתה טעות.  הפולניה המתפרצת קופצת עלי.
"פעם קודמת שהייתי אצלך ראיתי אצלך בעיניים שכבר נמאס לך ממני והלכתי"
אז אמרתי לה "את צודקת. הנה עכשיו אין לי שום דבר בעיניים ואני אומר לך לילה טוב. ככה זה חברים, לא? אפשר להגיד אחד לשני לילה טוב וכבר די ונמאס"
זה לא הפריע לה לעשות לי הצגות פולניות ולהשאר שעה ולחבק אותי לפני שהיא הולכת.

יא אללה.
אי אפשר להיות חברים?
בין גברים אחד אומר לשני יאללה נמאס לי והוא מתחפף.
מה אתן נעלבות כל כך?
גם כשאני לא אומר את זה אתן נעלבות וגם כשאני כן אומר את זה.

אי אפשר איתכן!

לא יודע מי מכם מכיר את תוכנית הבוקר של טל ואביעד ברדיו תל אביב(102FM - פרסומת סמוייה)

אבל השבוע הם מחפשים אנשים שיספרו להם סיפורים מעניינים ומשעשעים על מקומות או סיטואציות בהן הם לא יכלו להחזיק עירנות/נרדמו.

הסיפור המוצלח ביותר זוכה בפרס מתנת משקה אנרגיה כלשהו.

זה גרם לי לחשוב על הפעם ההיא שלי, הנה הסיפור שלי לפניכם:

חזרתי אחרי שבועיים מילואים. אמנם הייתי שבת בבית אבל השבוע הזה בשטח היה מתיש ביותר. תרגיל מעייף לגמרי עם הרבה חול פודרה ומעט מאד שינה. נסעתי חזרה הבייתה עם כמה חברים שגרים באיזור. קבענו בנינו שאנחנו חוזרים הבייתה, נחים קצת ואז יוצאים לשתות איזה בירה כדי לחגוג את סיום המילואים המעצבנים האלה. באמת שניסיתי לנוח, אבל היו יותר מידי דברים שחיכו לי כל השבוע והייתי צריך לטפל בהם. בערב מתקשר חבר מהמילואים ושואל מתי יוצאים. אמרתי לו שאני לא בטוח כי לא הספקתי לנוח ואני מת מעייפות. אז הוא התחיל לנגן לי על המצפון ועל זה שהבטחות לא מפרים וגם ככה כל החארות האחרים הבריזו. נו מה אני יכול לעשות, הוא אסף אותי ונסענו לאיזה פאב נחמד בתל אביב. חגגנו יופי, הרמנו כוס לחיים ועוד שוט לסיום השבוע ועוד בירה לקינוח. צירפנו אלינו איזה שתי נערות נחמדות שנראו לנו שהיו קצת בדכאון והדבקנו אותן בשגעון שלנו. יחד שתינו עוד איזה צ'ייסר לחיים טובים ולכבוד הבנזונה שזרק את אחת מהן, נקרא לה הכוסית.  לא שהשניה לא הייתה כוסית אבל זאת היא הייתה ממש ממש כוסית, ישבן כה מושלם זה לא יאמן. לפחות מהזוית שאני ראיתי. באיזה שלב חבר שלי נורא רצה להתקפל כבר, הוא ניהיה עייף הנקניק והוא זה שנוהג אז הוא זה שמחליט. הבנות עשו הצגה של התבעסות מזה שהיינו חייבים ללכת אבל הוא התעקש. אחרי שכנוע לא ארוך, חברתה של הכוסית הציעה שאני לפחות אשאר והן יקפיצו אותי אחרי כן. כמובן שהסכמתי. נראה לי שחברתה של הכוסית הייתה די בקטע שלי.

מהקטע הזה אין לי ממש זכרון חזק אלא יותר שברי זכרון ועוד השלמות של מה שסיפרו לי.

אז נמשיך:

אני זוכר שאחרי זמן מה החלטנו שכבר מספיק מאוחר ואפשר להתקפל הלכנו כולנו שמחים ומאושרים אל האוטו של חברתה של הכוסית. אני כבר מתחיל לדמיין לי איך אני סוגר את הלילה עם שתיהן. כמה נחמד זה יהיה ואיך אני אספר את זה לחבר שבחר כי הוא היה "עייף". איזה הומו!

הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי פתאם מאיזה קרן אור מעצבנת שהציקה לי נורא ישר בעיניים. אני פוקח עיניים ולא מזהה את המקום.  מיטה לא שלי. חדר לא שלי. רגע, בית שלא שלי. במיטה לידי יש בחורה. מכוסה עד הראש. כלומר ניחשתי שזו בחורה בגלל שהשיער הציץ מהשמיכה.  קיוויתי נורא שזו בחורה. אני מסתכל מסביב ורואה את המכנסיים שלי זרוקות איפשהו בחדר. מביט בעצמי ומגלה שאני עירום לגמרי. נחמד, אני חושב לעצמי.  חבל שאני לא מצליח לזכור כלום ממה שהיה. תנועותי במיטה לא עברו בלי לעורר גלים.  הבחורה התעוררה. היא פונה אלי "סופסופ התעוררת אה?", קצת בעצבים. היי, אני מגלה שזו הבחורה הכוסית. נחמד מאד. חבל שאני לא זוכר מה היה. אני מחייך אליה "בוקר טוב גם לך". אני מגלה שהיא לבושה בתחתונים וחולצת טריקו. ואילו אני עירום לגמרי, מה פה קורה פה?

אז היא הואילה בטובה להשלים לי את החוסרים.

החברה שלה היא שנהגה ברכב אז מסתבר שאני והיא התחלנו לעשות כל מיני דברים כבר בנסיעה. מה שלא מצא כל כך חן בעיני החברה שלה כי כאמור היא זאת שהייתה מעוניינת בי. אז קודם כל נסענו אל דירתה של הכוסית על מנת להוריד אותה שם ואני והחברה נמשיך לנו יחד. כשהגענו אל דירתה של הכוסית היא באה ללכת אבל כאמור אני והיא כבר התחלנו להתעסק והיה קשה לשחרר, אז איכשהו הצלחנו שנינו לשכנע את החברה שלה לחנות את הרכב ועלינו שלושתינו אל הדירה. כאן אני מתחיל לגמרי לתהות עם עצמי על רמת הפתיחות של הבחורה הזה, מספרת לי הכל בלי להשמיט אף פרט. בדירה התחלנו להתעסק כולם עם כולם. החברה שהייתה מעוניינת בי. הכוסית שרצתה נורא איזה ריבאונד. ואני שסתם עמד לי בטירוף מהמחשבה של מה שהולך להיות לי עם שתיהן. התחלנו להתפשט. שתיהן מושכות ממני את הבגדים ואני מתעסק עם הבגדים שלהן(טוב היה לי קשה להפשיט שתיים בבת אחת). אחרי שאני כבר עירום לגמרי ושתיהן עוד יחסית לבושות אני מבקש מהן להתנשק.  הן נכנסו לזה לא רע. ככה שאני יושב על המיטה והן מתעסקות אחת עם השניה ומפשיטות אחת את השניה. ממה שהיא מספרת לי, זה בערך השלב האחרון בו הייתי בהכרה. מסתבר שהיה לי כל כך נוח סופסופ להגיע למיטה שפשוט נעצמו לי העיניים ולא נשארתי שם. היא אמרה לי שהן עשו כמעט הכל בשביל לנסות להעיר אותי(רק המחשבה על מה זה נקרא "הכל" והתחיל לעמוד לי), אבל ללא הועיל, הייתי גמור ישן מת. לאחר מכן, כך היא מספרת, שתיהן פשוט כיסו אותי בשמיכה והחברה  חזרה הבייתה שלה. נשארתי לישון במיטתה של הכוסית.

איזה פאדיחה של החיים. אחרי שבוע כל כך קשה ומעייף במילואים המלאך השומר שלי(כפרע עליו מלך העולם) שלח לי שתי נערות בבת אחת לפנק אותי וכל מה שאני יכול לעשות עם זה זה להרדם כמו אידיוט.

מה היה בהמשך? כלום! הכוסית רצתה אותי אותו הלילה בשביל הריבאונד שלא היה והיא לא הייתה עושה איתי כלום כי כאמור החברה שלה הייתה מעוניינת בי. סססעמק הסולידריות הנשית. זה לא היה שם בלילה הקודם. אז גם עם החברה שלה לא קרה כלום. אני מעדיף להתעסק עם בנות שאני מתעורר איתן בבוקר(במיוחד אם הן כאלה כוסיות) אז לא התחשק לי. יצאתי עם כאבי בייצים מכאן ומכאן.

מה אתם אומרים, הייתי זוכה באיזה פרס של משקה אנרגיה ברדיו?

כושילאמא שלהם המוסכניקים הגנבים החובבנים המטומטמים האלה.

כן זה יהיה פוסט שחרור קיטור - תתמודדו!

נכנס לטיפול שגרתי.

כן כן מסכים כבר שתפתחו לו את האמאמא שלו ותבדקו לו את הקרביים ויעלה כמה שיעלה.

לאחר שעתיים טלפון, האופנוע מוכן. בוא לקחת.

אחלה ובחלה.

שמח וטוב לב שמתי פעמי למוסך תוך שאני מוותר על קניית סינגה(בירה תאילנדית) אבל מצליח לזכור לעבור בחנות ספורט ולקנות אחלה בחלה של גרביים מעולות במחיר שווה לכל אתלט חובב(זה אני, בטח שלא אתן).

מגיע למוסך וחוטף שוק מהמחיר.

מציק לו ומציק לו עד שהוא משכנע אותי שזה המחיר.

לא עוזב אותו עד שלא עושה לי הנחה.

מגיע אל האופנוע, נראה טוב הילד.  עשו לו שטיפה ועכשיו הוא מבריק ומחייך.

מניע...מה זה זה?

רעשים מוזרים... משום מה הוא מצייץ.  אשכרה בלע ציפור.   פאקינג שחרר את טוויטי יא טמבל, יש נסיעה לעשות.

נכנס למוסך, הלו הלו יש רעשים. מה זה זה?

אה כן בלה בלה בלה שייבה.

טוב סדר לי את זה.

מהר.

עכשיו.

אני צריך ללכת.

יש לו זמן...

אני מתחיל להתעצבן.

קדימה לסדר את זה, אני לא אמור לצאת עם תקלה מהמוסך!!!

טוב מה אתה רוצה, קרתה טעות, תקלה קורה אנשים בלה בלה בלה.

תמות פעמיים יא מנייאק אתה לא אמור לעשות תקלות אם אתה לא בודק את עצמך לך חפש לך לקוחות אחרים!

יותר מחצי שעה אחרי כן ופירוק של חצי מנוע אני יוצא משם סוףסופ.

באמת אני מקווה שאני לא אצטרך לחזור עם עוד שטויות.

ברור לי לגמרי שלשם אני לא חוזר יותר.

חובבנים מפגרים!