לפעמים אני אומר איזה מזל שהבלוג הזה עוד פתוח, אני כל כך צריך לדבר עם מישהו, אבל מישהו שרק יקשיב, לא יגיד את מה שהוא רוצה לומר, את מה שהוא אמר מיליון פעמים כי אף אחד כנראה לא מבין כמה זה עמוק, כמה זה חזק וכמה זה כואב.משפט חכם אומר כשמאבדים משהו רק אז מתחילים להבין כמה ערך היה לו, WELL בחיים שלי לא הצלחתי להבין עד כמה זה נכון.
איך? איך דווקא אני שכל כך נזהרתי שלא להתאהב מהר במשך כל החיים שלי הרשתי לעצמי ככה ללכת עד הסוף להפתח עד הסוף להתאהב עד הסוף, איך? איך חשבתי שאיתה זה נכון? שהיא האדם הנכון? מה קרה לי? אחרי כל הסיפורים ששמעתי על אנשים שנפגעו מהרגש הכל כך אלוהי הזה והכל כך קטלני הזה שרבים מכנים אותו בשם "אהבה".
אני עוד מרגיש את הלב מפרפר בבית החזה, מאיץ את זרימת הדם בגוף ואני לא מבין למה הוא עושה את זה, כדיי להתעלל בי עוד יותר? דיי! תרגע! אני לא רוצה את זה יותר! למה אתה חייב להיות כזה עקשן!!! אני לא רוצה יותר לאהוב אותה, אני לא רוצה יותר לחשוב עליהה, אני לא רוצה יותר לחלום עליהה, אני לא רוצה יותר!!! תפסיקו שניכם! גם המוח וגם הלב שניהם לא מקשיבים לי! שניהם ממשיכים בעקשנות מוחלטת להתעלל בי, להמשיך להשלות את עצמי, להוליך אותי שולל.
אין דבר יותר טוב מלהרגיש את הרגש ההילאי הזה של אושר ואהבה אבל לפעמים הייתי מעדיף שלא היה דבר כזה רגשות, פשוט רובוטים, חושבים ב0 ו1
1 צריך לקום 0 צריך לישון
1 צריך ללכת 0 צריך לעצור
1 אתה רעב 0 אתה שבע
אני יודע שזה נשמע משעמם ואולי מגוכך אבל זה עדיף ברגעים כאלה שעוד מספרים נוספים למשוואה, מבלבלים אותה, מטעים אותה, מערבבים אותה ויוצרים מערבולת ציבעונית שסוחפת אותך פנימה ואתה רק רוצה לצאת!
תמיד חשבתי שאני יכול לשלוט ברגשות שלי, לשלוט במחשבות שלי תמיד השווצתי ביכולות האלו שאני מודע לכך שהכל זה במוח והכל זה חומרים שהוא מפריש לדם ושזה בסה"כ תהליך כימי ואפשר לשלוט בו, קבינימט עם התהליך הכימי הזה!!!!! כנראה שטעיתי, השווצתי כטווס כשלא שמתי לב שהנוצות הן דימיוניות, שהן לא שם.
סקורפיונס.... אמרתם משפט חזק שכל כך מתאים לי עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
