בכל אדם טמון הפוטנציאל להיות מיוחד במינו.

כנראה שהגיע הסתיו.

סתיו, איזה עונה מגעילה.

אישית, הוא מדכא אותי מאוד.

יש מישהו שאוהב את הסתיו?

בסתיו הפרחים נובלים.

שעות האור מתקצרות,

באים הימים הקרים.

הסתיו מגיע בסתר, כמעט בלי להודיע.

הוא מגרש את הקיץ ומדכא את כולנו.

כי הסתיו הוא עצוב.

סתיו הוא מילה נרדפת לנוסטלגיה.

ומה זאת נוסטלגיה?

הסבל לזכור משהו שהיה לך, כבר אין לך, ולא יהיה לך.

הנוסטלגיה היא נסיעה לעבר, לילדות.

לזיכרון של מישהו שכבר לא איתנו.

בסתיו הצבעים מתחילים למות.

בסתיו רואים את החיים מאחורי החלון.

בסתיו, היית רוצה להיות במקום אחר.

הרוח, הגשם והגעגועים, מאשרים את זה, חברים.

הסתיו מציף אותנו מועקה לא מוסברת.

הסתיו מגיע, והוא משתלט עלינו לאט לאט.

הוא מקרר לנו את הנשמה ואת החלומות.

הסתיו כולא אותנו בתוך הבית שלנו, ובתוך הנשמה שלנו.

בסתיו הכול מת, וחסר כ"כ הרבה עד שהכול יחזור לחיים...

הסתיו הוא כמו שיער גלי.

לא חלק ולא מתולתל, זה משהו לא מוגדר.

החום נגמר, אבל הקור עדין לא הגיע.

לסתיו יש ריח של איום,

הוא משב רוח קר שמבשר מכאובים.

השנה נגמרת כשמתחיל הסתיו.

זו תקופה של עריכת מאזנים,

והדבר הראשון שאנו בודקים הוא החובות.

הסתיו מכניס אותנו למצבים מביכים.

לא סתם אומרים שהאביב הוא הלידה,

הקיץ הוא החיים

הסתיו הוא הגסיסה והחורף הוא המוות.