בכל אדם טמון הפוטנציאל להיות מיוחד במינו.

פעם לא ידעתי אהבה מהי, עכשיו אני לא יכולה לחיות בלעדיו.

אם אתה יודע מה עומד לקרות ויכול להימנע מכך, זה עדיף, נכון?

לו ידעת מראש שהאוטובוס שעלית עליו יתנגש, תעלה עליו?

אם אתה יודע שמתקרבת סופת הוריקן,

לא תסתתר 20 מטר מתחת לאדמה כדי להתחמק ממנה?

כשאתה רואה שהבלגן מתקרב, יש לך שתי אפשרויות:

ללכת אליו, להתמודד ולהסתכן,

או לסגת מקרב שמראש אתה יודע שתפסיד בנוק- אאוט.

אם אתה יודע שיתקפו אותך, עדיף לתקוף מראש, נכון?

מי שהולם ראשון, הולם פעמיים.

אם אתה רואה שמכה באה אליך,

עדיף להקדים אותה, נכון?

אם אתה יודע שרוצים להכניס אותך לכלא, לא עדיף לברוח?

לא אומרים שאם אתה בורח תהיה כשיר למלחמה אחרת?

אם אתה יודע שיסרבו לך, עדיף לא לקפוץ לבריכה, נכון?

אם אתה יודע שיגידו לך "לא", מה הטעם לשאול?

אולי אתה טועה?

אולי עזבת והיו לך סיכויים טובים לנצח?

מה יקרה אם אתה תוקף לפני שיתקפו אותך,

אבל אף אחד לא התכוון לתקוף אותך?

אולי אתה בורח סתם כשאף אחד לא התכוון לכלוא אותך?

אולי אתה אומר "לא" לפני שמסרבים לך,

אבל השני התכוון להגיד "כן"?

אולי אתה עוזב לפני שיעזבו אותך כדי לא לסבול,

אבל מתברר שלא התכוונו לעזוב אותך?

כשאני רואה שזה מתקרב,

כשאני רואה שהגילוי טינה מתקרבת,

אני לא מאלה שמפנות את פניה כדי לקבל סטירה.

אני יודעת שפעלתי כמו פחדנית,

אבל הכאב גדול כ"כ כשעוזבים רותך,

שעדיף לעזוב לפני שיעזבו אותך.