פשוט אין הרגשה יותר מגעילה מלהרגיש לבד.
אני כ"כ שונאת את ההרגשה הזאת.
נמאס לי מכ"כ הרבה דברים.
אני מתה לקחת את עצמי ולעוף מפה. פשוט לעוף מהחור המגעיל הזה.
נמאס לי מכ"כ הרבה פרצופים, כל הזמן החיים האלה חוזרים על עצמם.
וההרגשה הזאת שכל פעם חוזרת מפעם לפעם, גורמת לי להרגיש כ"כ בודדה בעולם הזה.
בא לי ליסוע מפה.
כל תקופת זמן יש לי את הדחף הזה ליסוע מפה.
וכל פעם שאני חוזרת מנסיעה אני חוזרת מחוזקת הרבה יותר מלפני שנסעתי.
כאילו זה נותן לי אנרגיות וכוח להמשיך הלאה בחיים האלה.
אני מקווה שאוכל ליסוע השבוע הזה.
אז הנה עוד לילה שישי שנסגר לו בעצב ובעיקר בבדידות.