" כי כולנו בכיוון אחד... "

זהו, זה סופי.

אני לא אוכל לחזור לשם.

למקום הזה, ולדבר הזה שגורם לי להרגיש כ"כ אני.

האמת, חשבתי שאני אקבל את זה יותר קשה. אוף אני לא מאמינה שזה פשוט לא יקרה.

הדבר הזה שכ"כ בא לי לעשות עכשיו. אני כ"כ רוצה לחזור לשם, להוכיח לאנשים שאני מסוגלת.

ובעיקר, להוכיח לעצמי שאני מסוגלת.

אבל כנראה שמאוחר מידיי להגשים את החלום.

הייתי טיפשה כשוויתרתי על זה.

ועכשיו אני משלמת עם התוצאות, אין מה לעשות...

חבל לי כ"כ על זה כי אני יודעת שיכל לצאת מזה משהו מושלם, משהו שאוכל לפתח בעתיד.

זה לא אומר שאפסיק עם התחום, בחיים לא.

אבל פאקינג 5 יחידות היו מקדמות אותי הרבה יותר.

נקווה שהכל קורה לטובה, אני מאמינה שבסוף יהיה טוב, שזה לא קורה סתם, ולכל דבר יש סיבה.

ועכשיו כמובן, צריך לסיים את השנה הזאת כבר.

נשאר לי עוד היסטוריה מתמטיקה וגאוגרפיה.

שלושת המקצועות שאני הכי שונאת.

אוף היסטוריה היסטוריה...מתי זה יגמר?

מתה כ"כ לסיים את השנה המעצבנת הזאת! בא לי כבר חופש חופש חופש.

מתוכנן לי כ"כ הרבה לחופש הזה. שיגיע כבר!!!

בא לי כבר את הטיול של בראשית, את העשור לחלולים, את הקוקה קולה ויליג', ובסימן שאלה עדיין סלקום ווליום.

נקווה שעוד יהיה לי כסף לכל הדברים האלה (:

אבל בסופו של דבר יהיה טוב, זה יעבור בלי שנרגיש ונגיע לחופש.

לילה טוב.