כמה שנאה יש בעולם הזה.
כל כך מוזר לי שיש שנאה כזו בין חילונים ודתיים, הרי כולם משתייכים לאותו עם!!
יבואו חילונים ויטענו שקיימת "כפייה דתית" אבל מנגד יכולים גם הדתיים לטעון שקיימת כפייה חילונית.
ואני שואלת איפה הכבוד שהיה פעם אחד לשני? זה לא שאף פעם לא היו מחלוקות, אבל בשנים האחרונות הפער באמת הלך וגדל.
אם בשיעור אזרחות למדו אותנו שהבסיס לדמוקרטיה היא הסבלנות... איפה הסבלנות שלנו?
מה החילונים יודעים על הדת? מה הדתיים יודעים על החילונים?
אני לא פסיכולוגית ולא סוציולוגית ובכל זאת יש לי את מי להאשים.... קודם כל, התקשורת שמסלפת עובדות קיימות ומוכרת לאנשים זבל!!!
דבר שני, את מערכת החינוך המקולקלת וההורים שמלמדים את הילדים שלהם לשנוא את כל מי ששונה מהם (ראיתי את זה בברור כשלמדתי בקיבוץ... שם מאוד התאמצו לקרב בין היהודים לפלסטינים, אבל כשרצו להקרין סרט שעשו במגמת תקשורת על מורה דתי ההנהלה התנגדה בתוקף "שמא יראו מה זה דתי").
למה אנשים כל כך מפחדים מהדת? כי כשבכולבוטק מראים איזה אחד עם כיפה שגנב לאנשים את כל כספם הם חושבים שככה זה כל הדתיים? הרי ברור שאותו בן אדם לא באמת דתי.
ואנשים נוהגים לשפוט לפי מראה... וכמו שאמרו חכמים ממני "לא כל כובע- קובע, לא כל מעיל- מועיל וגם לתייש יש זקן". זה שלאדם יש כיפה על הראש לא הופך אותו לשומר מצוות או לאחד שעובד על המידות. למרות שהכיפה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים הקסם לא נמצא בכיפה (לא סרוגה, לא שחורה ולא כיפה בגודל של פקק).... הקסם נמצא בלב של האדם. אם האדם יודע לעבוד על המידות שלו ולהכניע את המידות הרעות כמו כעס וגאווה (ואין ספק שכל בני האדם, דתיים וחילוניים, בין אם שומרים מצוות ובין אם לא, צריכים לעבוד על המידות) אז הוא מלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
