המדריך לאופטימי.

(מידע על הפרוייקט בפוסט הזה למטה)

אחרי חשיבה של שעות מה לכתוב בפוסט, צצה במוחי שאלה-מה בעצם גרם לי להיות אופטימית?

מאיפה בא לי הדבר?

התשובה הראשונה שעלתה לי היא כמובן מהסביבה.

אחרי חשיבה קצרה הגעתי למסקנה שלא הסביבה היא זאת שגרמה לי לכך. זאת אני, שהחלתי שאני לא אתן לכל דבר קטן לפגוע בי או לעשות לי רע.

מחשיבה שכל יום הוא סתם עוד יום שעבר, כל יום הפך לי למתנה.

לא תמיד הכל הולך טוב בחיים ובעצם אין מה לעשות בנידון. גם להיות עצובים לא יעזור.

צריך לחשוב על הדבר הטוב שבדבר, הריי הדבר הרע יעשה אותי רק יותר עצובה.

אז למה בעצם טוב לי בחיים גם כשצריך להיות רע? (והצריך זה רק חשיבה מעוותת. לא צריך אם אני לא רוצה)

אז הינה לדוגמא היום.

קמתי בבוקר מאוחר מהרגיל, לחוצה כי אם לא אספיק להתארגן ב10 דקות אאחר את האוטובוס.

אחרי התארגנות מהירה, רצתי לתחנת האוטובוס וראיתי את האוטובוס עובר מול עיניי.

למזלי הצלחתי להשיג אותו והצלחתי להיכנס.

באוטובוס פגשתי את חברתי שהודיעה לי שיש מבחן חשוב במתמטיקה שבכלל שכחתי ממנו.

אחרי שנגמר בית הספר, הלכתי לביתי ונכנסתי ישר למריבה עם אמא שלי.

נכנסתי לחדרי לנוח. זה לא שבאמת הצלחתי.

כל הזמן הציף את מוחי מחשבות רעות. על הלימודים בזמן האחרון שאיני מתמידה מספיק, על האנשים שרבתי איתם ועל כל מיני דברים שמקשים על חיי.

כפי שאתם רואים- בהחלט לא יום שאוכל להגדיר כיום טוב.

אבל אז חשבתי על זה.

קמתי מאוחר- זאת אומרת שהיה לי עוד זמן לישון ולהשלים שעות שינה, מה שאומר שהייתה לי סיבה שבגללה הייתי צריכה את השעות האלה- ובאמת כן, יום לפניי עשיתי בייביסיטר והרווחתי כסף מספיק לקניית הMP4  שכ"כ רציתי.

האוטובוס באמת עבר מול עיניי אך לא לכולם היה את המזל הזה שהיה לי- להצליח להשיג את האוטובוס ולעלות עליו. בנוסף פגשתי שם חברה שאיתה העברתי את זמני ברוגע.

המבחן- הצלחתי להתכונן למבחן באוטובוס ובהפסקה.  אמרתי לעצמי גם יהיה מה שיהיה, אסור להילחץ.

המריבה עם אמא שלי-אין סיבה שזה יבאס אותי. אני יודעת שזה יעבור. בנתיים אסתפק בעובדה שיש לי אמא מדהימה ושאין לי סיבה להיות עצובה כשיש לי כזאת אמא.

לא הצלחתי לישון- ככה יש לי זמן יותר לדברים אחרים. אני אשן כבר בלילה.

הלימודים-זו היא רק תחילת השנה. יש לי זמן להשתפר.

החברים שרבתי איתם- זה יעבור. יש לי חברים מדהימים ואני יודעת שלא נמשיך לריב עוד הרבה זמן.

אז זהו, תחשבו על זה ככה. רק על הדברים הטובים. הכל מתחיל בכם. אם רק תנסו אתם בטוח תצליחו. 

 - - - -

אני שלו.

אני מנהל חדש כאן,לא הספקתי לכתוב פוסט היכרות והכל,זה יבוא.

אבל לפני זה,הפרויקט יותר חשוב,אז ברשותכם,אני רוצה לספר לא על יום רע,אלא על כמה חודשים,משהו באיזור שנה רעה. רעה מאוד.

האהבה הראשונה שלי הייתה בידידה באמת טובה שלי. היחידה שדיברתי איתה כל כך הרבה זמן,משהו קרוב לשנתיים. והיא הייתה היחידה שבאמת הבינה אותי. וכשזה קרה,באמת שהתעצבנתי שאני לא יכול לדבר על זה עם הילדה שהכי הבינה אותי,כי,אהבתי אותה. אז שקעתי ברחמים עצמיים,והמריבות עם אבא לא הוסיפו לזה,ונכנסתי למעגל בכייני,שהוביל לירידה בלימודים,לסיבוכים שונים,למחשבות אובדניות. התחלתי להחליט שאני לא שווה,החלטתי לנסות להתאבד,החלטתי שאין כאן אנשים שמבינים אותי.

ואחרי חצי שנה שבתוכן היו 3 נסיונות התאבדות,אחרי הניסיון השלישי,פשוט היו המון אנשים שכן הקשיבו,אבל מרוב שהייתי עסוק בלבכות להם על כמה שרע לי,לא ראיתי שהם באמת שם והם סובלים כי אני סובל.

לאט לאט ניסיתי באמת להשתנות,ורבתי עם כמה אנשים בגלל זה,כמה אנשים שלא ממש אהבו את מה שנהפכתי להיות. והפסקתי לנסות דברים,והפסקתי עם אלכוהול,והגעתי למצב שאני באמת מאמין שאני משהו.

עכשיו,בואו נחזור אחורה.

אם הייתי עושה את מה שעשיתי לפני חודש,ואומר לילדה הזאתי שאני אוהב אותה כבר לפני שנה. הכל היה יוצא,כבר לא הייתי עסוק במחשבות על זה שהיא לא תרצה אותי. מה שאומר שהייתי יכול לדבר איתה בפתיחות יותר,להסביר לה את כל הבעיות שלי,ואולי,הילדה הזאת שתמיד עזרה לי,הייתה עוזרת לי לא להכנס למעגל הזה.

זה הכל בראש שלכם. זה לא "תחשבו טוב-יהיה טוב". אין טלקינזיס. "תחשבו טוב-תגרמו לטוב-יהיה טוב". אם לא תחשבו טוב לא תוכלו לגרום לטוב,ואם לא תגרמו לטוב לא יהיה טוב.

אומץ וביטחון עצמי (גם מזויף זה טוב,אל תאמינו בעצמכם,תגרמו לעצמכם להאמין) זה הדברים היחידים שיעזרו לכם. בכל מקום.