פוליאנה\אלינור פורטר (ע"מ31-32)
"את לא חושבת שיש איזשהו קושי להיות שמח בגלל כל דבר שהוא?"
פוליאנה צחקה צחוק רך "ובכן, זהו המשחק. את מבינה"
"ה-משחק?"
"כן-משחק הפשוט להיות שמחה"
"למה את מתכוונת בשם אלוהים?"
"כן, זהו משחק. אבא שלי לימד אותי, והוא נחמד." ענתה פוליאנה "תמיד שחקנו בו, מאז שהייתי קטנה, ילדה קטנה. ספרתי לנשים מהארגון והן שחקו בו. כמה מהן."
"מה זה? אני לא כל כך טובה במשחקים."
פוליאנה צחקה שוב אבל גם השמיעה אנחה "כן, התחלנו לשחק בו בגלל קביים שהגיעו במשלוח לכנסיה"
"קביים?!"
"כן, את מבינה, אני רציתי בובה, ואבא כתב להם את זה. אבל כאשר המשלוח הגיע, הגברת כתבה שלא הגיעו שום בובות, אבל הגיעו קביים קטנים. אז היא שלחה אותם אלינו, כי אולי אחד הילדים יצטרך אותם בחד הימים. ואז התחלנו לשחק בזה."
"ובכן, אני מוכרחה לומר שאני לא רואה שום משחק שקשור בזה" הכריזה ננסי וכמעט כעסה
"אוה כן, המשחק היה פשוט למצוא בכל דבר משהו שאפשר יהיה לשמוח בו-לא חשוב מה זה היה" השיבה פוליאנה ברצינות "והתחלנו בזה בן רגע, עם הקביים"
"ובכן, בשם אלוהים! אני לא יכולה לראות שום דבר בקביים שיכול לשמח. מה זה לשמח לקבל זוג קביים כשרצית בובה?"
פליאנה מחאה כפיים "יש בהם משהו, יש משהו" קראה בגיל "אבל גם אני לא יכלתי לגלות בהתחלה, ננסי. אבא היה צריך לומר לי."
"ובכן, אז עכשיו נניח שאת תספרי לי ." ננסי כמעט וזעמה.
"רגזנית אחת! כן, פשוט להיות שמחה מפני שאת לא זקוקה להם!! את רואה שזה פשוט קל כל כך כשאת יודעת איך?"
"ובכן,מכל הדברים המשונים ההם"
"אוה, אבל זה לא משונה, זה נחמד, ואנחנו שחקנו כך תמיד מאז. וככל שזה יותר קשה כך גדול יותר התענוג כשיוצאים מזה."
את הספר "פוליאנה" קראתי כשהייתי קטנה ועד היום אני משחקת במשחק הזה. לפחות משתדלת.
בהתחלה זה בהחלט יכול להיות קשה אך אם אתם באמת רוצים, אתם תוכלו גם.
אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר לכל מי שרוצה לשחק במשחק.
רז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
...optimistic