אחת מהתקופות הקשות שלי- אין לי כוח להתאמן ולהרזות, אני עייפה כל הזמן, הנעליי ספורט שלי נדפקו- ופשוט אין לי כוח. ובכלל- אכלתי בכמויות ודברים שאני לא צריכה לאכול ככה- ואני בטוחה שהעליתי במשקל- ואת הקילו העלוב שירדתי בטח עליתי and then some.
אני גם עצובה כל הזמן- וחושבת על דברים רעים- ומרגישה רחמים עצמיים.
אני לא יודעת כבר מה לעשות ואין לי כוח- להכל.
אני אוכלת בגלל שאני עצובה- אני עצובה בגלל שאני אוכלת.
אני רוצה להרזות, אווו אני רוצה להרזות. הבעיה היא שאני מפונקת- כל דבר שאיי פעם רציתי השגתי, אבל כשזה נוגע אליי ואני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי, זה מעבר לבינתי וליכולת ההבנה שלי.
אני לא רוצה להיות 40 קילו, וגם לא 49 קילו... זה מעולם לא הייתה המטרה שלי, אז למה כ"כ קשה לי להתמיד בזה, שכשאני רוצה משהו אחר- אני כן מצליחה?!
אני לא רוצה ללכת בדרך שזבה אני לא אוכלת כלום ואז אני נשברת... אני רוצה לחיות אורך חיים בריא.
מחר אני אשקול את עצמי למרות האי רצון- ואני אתמודד עם מה שיהיה. אני מקווה שזה לא יהיה יותר מדיי מפחיד ואני מקווה שאני לא אתן לזה לבאס אותי יותר מדיי.
Gia.
כינוי:
Gia
בבלוג זה
בכל הבלוגים
