הכל כשורה

עובר בין העניים ונשכח.

אני מקוה שזה המילם הנכונות בכלל:P

בכל מקרה מבובלבל לי.

עד שהכל היה בסדר..בלי דרמות בלי עיניינים.

סתם שגרה חמודה ועמוסה ושלווה

סוף כל סוף שלווה

היא יצאה מאיזון..

ההיא באה גמכן זאתי

לפעמים..אני מרגישה כאילו אם אני אשאר איתה עוד שנייה אחת באותו חדר

אני אביץ לה שהשייניים יעופו לה מהמקום.

אני לא מאמינה שאני כל כך צבועה...:P

והוא מה פתאום?! מה יש לו?

ולמה עכשיו

ולימודים וחברים

וסיגריות

ומשפחה שעודמת להגיע לגבול של שיגעון מוחלט...

הכל יצא משליטה כזה..

וואו...זה כל כך כזה גדול..

כאילו במובן הלא טוב של המילה

זה כאילו...גדול כזה.

צרות אמיתיות..

אולי בפעם הראשונה:)

אבל אבל שמהנקודה הזאת הכל רק יעלה למעלה.

למקום הכי טוב שאני יכולה לעלות אותו

אני צריכה לשמור יותר על קשר עם אנשים

יש אנשים שמסתובבים בעולם שלא דיברתי איתם איזה חצי שנה ואין להם מושג שאני חולה עלייהם

ושאני אוהבת אותם המון

והם בטח שכחו..אז זה לא משנה..

אבל עדיין..צריך לדבר גם אם אנשים שלא נמצאים לי עמוק בלב אלא גם אם כאלה שקצת רחוק..

לא יודעת אוף שיט כוסאומו

די

דושינקה:P