הולך אני כעת במשעול ההווה
כילד ההולך לו לאיבוד
כפות ידי הן מושטות
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם
מחפשים עוד קרן אור שתעזור
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה
תביא להם את התקווה
ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי
עובר אני כעת בין נופים חדשים
הצעדים הם נעשים כה איטיים
מה יש שם שאין פה שאל אותי עובר
מה בלב אתה שומר
קשיש העיר כשעל גבו מונח כל עברו
מביט סביב ומחפש את עולמו
כשהווה כל כך קשה
לא אומר דבר, ארים ראשי אל המחר
ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי
ולהיפך.
זה מדבר על אופטימיות מוחלטת למרות שכל כך קשה שכל כך רע
אנשים הולכים לאיבוד רואים שחורות לא מוצאים את עצמם
למרות הכל תמיד ישנה תקווה
ואם התקווה הזאת זה תהילים והאמונה בשם אז אחלה
ואם זה להסתכל על הנוף ולהבין שכל העולם פרוש מסביבנו ויש לנו את כל האופציות שבעולם
להתעלם מהקשה לשכוח את הכל
להרים את הראש לא להסתכל על מה שרע אלא להסתכל על מה שטוב
להמשיך לקוות להמשיך לחלום..
זה לא שיר תמים זה השיר הכי כואב שיש
שמכיר באבדונות מכיר בצרות מכיר בכל הרע שבעולם
אבל יודע להמשיך לצעוד במשעול ההווה אבל עדיין להרים ראשי
ולהסתכל על התקווה בעניים לדעת שהכל יהיה טוב
לשמוח על מה שיש
ולא לשקוע בעצב בדכאון
לא לחשוב יותר מידיללכת פשוט להמשיך ללכת ולקוות
דושינקה:P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דושינקה:P