הכל כשורה

בתור הבת של אמא שלי ובתור הנכדה של סבא שלי

( ומי שיודע על מה אני מדברת...סימן שהוא מכיר אותי ממש טוב:P)

לא הורגלתי לוותר..להרים ידיים משמעו כישלון חירוץ...

עדיף לנסות 100 פעם עד שמצליחים מאשר להרים ידים..

עדיף הכל מאשר להפסיק באמצע במיוחד בדבר חשוב כמו שעליו אני מדברת..

ופשוט החלטתי שזה לא שווה... שזה לא הולך להיות ביניינו..

שהוא קקי ומעפן..ורחוק ומעצבן..

וזה לא יקרה...וכדאי שאני אכניס את זה לראש שלי כמה שיותר מהר בשביל למנוע את גודל האכזבה...

זה הפאק שלי עם בנים...אני יכולה להיות הכי אדישה עד שאני מרגישה שהם רוצים משו קטן גם

ואז אני כמו כלב אמסטף אחוז טירוף מתנפלת על השלל ומבריחה אותם...

אחד אחד....

אני לא משחקת את המשחק כמו שצריך...למרות שאני יודעת את החוקים..

אין לי מושג למה חשבתי לעצמי עד עכשיו שאם מההתחלה אני אגיד לו מה בא לי ומה התוכניות שלי

זה לא יבריח אותו- ולהפך!! הוא יבין, ותהיה בנינו מערכת יחסית פתוחה ושלווה.

בולשיט!

מעכשיו משחקת את המשחק עם כל החוקים! עם כל ההוראות..

כמובן מנתחת את מי שנמצא מולי ולומדת לשחק בהתאם לכללים שלו..אני גמרתי להמציא את הגלגל מחדש..

זה לא עובד ובשביל שאני אקבל מה שאני רוצה אני צריכה להיות משתתפת הוגנת...

ולהפסיק להתלהב כל כך..ולחשוב על הדברים כל כך הרבה! פשוט לקחת את הכל באיזי..גם כשהוא בא..אז הוא בא! זה לא הופך להיות מושא עניי גם בשביל למנוע את האכזבה בסוף וגם לא לצאת פטאתית -אחרי כל פעם...אני מספרת לכולם בערך כי אני כל כך מתלהבת כמו ילדה בת 2 ואז כולם מתעניינים וזה לא הולך...

לא יודעת..

אני ממש הייתי רוצה שחברים שלי יהיו כאן כבר..היום בערב חוזרת הטיסה מפולין...

ויש לי הרבה מה לספר..ואני בטוחה שגם להם..

זה היה קצת שבוע מבאס ומעצבן..ועם המון געגעועים..ואני כל כך מאושרת שהם חוזרים כבר!:P

וזהו בערך..

אני לא יודעת..

אני מקווה שנתתי קצת יותר פרטים על מה עובר עליי וכאלה..

רק בשביל הזיכרונות מאחר כך:)

יאללה ביוש

דושינקה:P