הכל כשורה

החופש הזה לא התחיל כמו שכולם קיוו שהוא יתחיל...

אני לא יודעת מה שמעתם לא שמעתם

אבל מישהיא מהשכבה שלי נהרגה ביום שישי בלילה בתאונת דרכים..

ומאז..הכל השתנה..

זה לא שהיא הייתה חברה כל כך טובה שלי..

יצא לנו לדבר פעם פעמיים בכל זאת היא הייתה איתי במדס שזה אומר 8 שעות כל שבוע

אז בזמן שכולם מסיבי מאושרים מהחופש ונהינים מהחים..

לי בנתיים יצא להיות בהלוויה בפעם הראשונה בחיים שלי

ותאמינו לי שזה לא היה כיף במיוחד...

אמא שלה צעקה ובכתה ולא הצליחה להירגע כולם מסביבי בכו

כל כך כואבים על חיים של מישהיא שנקטפו כשהיא בסך הכל בת 17

אמורה להתחיל חודשיים של כיף של חופש....

ואני פשוט עמדתי שם.. בשוק לא מבנה מה קורה מסביבי

אני לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן

כל כך כואב לי כל פעם שאני יוצאת ומבלה

או סתם מדבר עם חברה בטלפון על דברים שנעשה עוד יומים שלושה

אני יודעת שהיא מן הסתם לא תוכל לעשות את זה

וגם החברות הטובות שלה שכרגע פשוט מסתובבות מתות חיות..

אני כל הזמן נכנסת לפייסבוק

לבדוק עם מישו כתב לה משו ואם כן מה

אני מתה לכתוב שם משהוא להגיד כמה כואב לי קשה לי

ולא רק שזה בגללה שהיא ברצינות הייתה אחד האנשים המדהימים..

גם בגלל שבחיים שלי לא חוויותי משו כזה

לאבד מישו בגיל שלך... ריבונו של עולם..

הילדה בת 17

מה היא כבר עשתה לא בסדר שמגיעה לה עונש כזה?

להורים שלה ,לחברים שלה, למורים שלה ,לכל הסובבים אותה שפשוט נשארו עם כאב לב

עם רגשות אשמה

הרי לכולם בסופו של דבר זה יעבור ועוד חודש חודשיים שנחזור לשגרה

כולם ימשיכו עם החיים שלה יתנהגו כרגיל חברות שלה יחזרו לצאת בימי שישי

וההורים שלה יראו את כולם מתבגרים הופכים לחיילים לאזרים

יהיו לנו כבר יהיו ילדים

והחיים ימשיכו

ודנית, היא תמיד תישאר בת 17 היא תמיד רק הרגע סיימה י"א

והיא לעולם לא תשתנה יותר

וזהוא זה החופש שלי...

מלוויה לשבעה

וללנסות למצוא את האיזון בין להתאבל על מישהיא שהכרתי

לבין למצות את החופש ולהנות מהרוגע לפני השנה הכי לחוצה שתהיה וגם האחרונה...

דושינקה:P

אז שוב הסתכלתי קצת אחרה בבלוג..

זה כל כך נוסטלגיה כזה..

לראות מה עברת איזה כברת דרך מאז ועד היום..

תמיד כשאני עושה את זה אני תמיד כותבת שכמה התבגרתי וכמה השתנתי

ותכלס זה נכון..

רק שאם פעם הייתי בטוחה שהייתה תחנה אחת ששינתה אותי ומאז אני אותו בן אדם..

אני חושבת שעכשיו שטיפה בגרתי וגדלתי

אני חושבת שהיו כל מיני תחנות קטנות במהלך הדרך שהפכו אותי למי שאני היום..

כל מיני רגעים משמעותיים שחקוקים בזיכרון לא רק כתמונה

אלא גם כסרטון ומצורף גם ריח והרגשה

וכשאני מדפדפת בדפי הבלוג שדרך אגב הפך להיות ממש סיפור חיים כזה שלי:).

אני ממש מרגישה הכל נזכרת בכל מיני חוויות שרק מרומזות פה

זה כיף שיש כזה דבר להיאחז בו..מקום עם מיליון ואחת זיכרונות...

אני זוכרת כשרק פתחתי את הבלוג הייתי יודניקית קטנה ומטוטמת ..

ועכשיו אני חושבת שאני י"אניקית קטנה ואולי קצת פחות מטומטמת..

אבל הכל בתהליך..לא?

 בכל אופן יצא לי קצת לחשוב היום על אמונה ועל דת ודתיים..

(יותר מידי שעות בבית דושינקה לא עשות טוב לאף אחד:P)

ופתאום נראה לי קצת מפגר וחשיבה מוטעית לחיות אורך חיים דתי

כאילו.. להמאין באלוקים באמונה שלמה... זה הגיוני ולתת את האמון שלך במשהוא

זה צעד אמיץ וחכם ונותן הקלה לדעת שלא הכל על אחריותך

ושיש על מי לסמוך שם למעלה שיסדר את הדברים שלא נתוניםלשינוי על ידנו

(כמו לדוגמא לדאוג שהאוטובוס לא יאחר כשנוסעים למתכונת או לבגרות)

אבל אני חושבת שגם חשוב לדעת לסמוך על עצמך ולהפעיל שקול דעת הגיוני

כמו לדוגמא שיש מבחן חשוב אז צריך ללמוד ולהשקיע ולדעת את החומר

ורק אז לקוות שאלוקים יסדר את כל הגורמים הבעייתים ,הלא צפויים

כמו שהאוטובוס יאחר או שאני אקבל בלאק אווט מלחץ וכאלה...

יש מבין?:P

בכל מקרה..לא יודעת ימים ריקים כאלה

הרבה בית פחות בחוץ..

אני חייבת שזה ייגמר כבר שיגיע החופש ונצא מלא ולא נהיה בבית בכלל..

טוב כן קצת להיות בבית להירגע וכאלה

אבל בא ל ים ובא לי לצאת בערב ושטויות

ועכשיו חשוב ללמוד ולהיות רציניים וזה מבאס תחת!

לא חשוב

אז קלבת שבת וכאלה....

דושינקה:P

סתצם לא יודעת

בזמן האחרון עם עודף הזמן הפנוי שיש לי

אני כל הזמן משווה את הזמן של עכשיו לפני שנה..

לקראת המשלחת מורעלת על צמרת ושטויות

ואני כל הזמן עושה לעצמי את החשבון נפש עם עשיתי החלטה נכונה או לא

תכלס תמיד אני עונה לעצמי שכן שוואלה לא יכלתי לתת לעצמי צופר גדול יותר מלהפסיק ללכת לצמרת

זה לא היה אופי שלי ולהשתנות ככה מניגוד לניגוד לא בהכרח הופך את הנפש למלאה יותר

די התהפכתי שמה אז

לא חשבתי על מה יעשה לי טוב ומה ישמח אותי

חשבתי כל הזמן שאני רוצה להקדם

מלא אמביציה להוכיח שאני הכי טובה

ועכשיו כשיש לי את כל הזמן הפני שבעולם אני מבינה כמה שהוא חשוב לנפש ,לחיים..

כאילו פאק כל כך כיף לי לנוח ולשבת מול הטלוזיה ...

אבל עדיין זה שהשאלה נשאלת

והחשבון נפש נעשה כל הזמן

לא יודעת אולי..אני מתחרטת?

כאילו..זאת מסגרת מדהימה

ואפשר לקחת ממנה המון וזה כיף לא נורמלי ופוגשים אנשים מדהימים3>

ואני באמת מאמינה בארגון הזה הוא נותן המון והכל..

אז..למה אני לא שם שוב?

זאת השיחה שמתנהלת עם עצמי כל הזמן

להרגיעה להניח לנפש לא לחשוב פשוט חיות.

ולחיות זה לא ללכת להתנדב

לחיות זה לבלות עם חברים להשקיע בלימודים שכל כך קשים לי

ללכת לת"א בסתם כי מתחשק לנסוע לים מבלי לתכנן את זה שבועיים מראש

להנות לחיות

בא לי שייגמרו הלימודים ונתחיל לעבוד ונתחיל לחיות באמת

כשיהיה לי כסף אני אכול לעשות את כל מה שבא לי בכל רגע

להתחיל לנהוג וכאלה

לצבוע את השיער

לנסוע לים -המוווון ים:)

אז בתקווה לחיים ארוכים ומלאים בחיוכים:)

דושינקה:P