יוצא לי לשאול את השאלה הזאת הרבה לעצמי בזמן האחרון...
אני לא יודעת למה אני כל הזמן בקונפליקטים על זה עם עצמי ולמה השאלות האלו כל הזמן מטרידות אותי אבל זה קורה...
ויצא לי לשאול את עצמי שכשנגיד אתה נמצא לפני צומת דרכים..
והדרך שאתה רוצה לפנות אלייה היא הדרך הלא נכונה האם חבר אמיתי הוא אחד שייתן לך לטעות את הטעות ויבוא לאסוף את השברים? או שזהו חבר שיתריע על הסכנה ייתן לך לטעות ויאסוף את השברים? או שחבר שבשום אופן לא ייתן לך להיכוות ולהיפגע?
אני הייתי מאוד מעדיפה להאמין שאני החבר האמצעי שאני מזהירה ומאותת אבל בסופו של דבר נותנת לבן אדם ליישם את ההחלטות שלו ואחר כך תומכת ומחבקת אם הכל נכשל..
ואני ממש מקווה שחברים שלי הם גם כאלה
כי בסופו של דבר החיים שלנו הם חיים של ניסוי וטעיה רק מהטעויות שלנו שאנחנו נכוונו בהן נלמד הכי חזק ולאו דווקא מהטעויות של אחרים כמה שהן נוראיות..
אבל מצד שני יש טעויות שאי אפשר להתאושש מהן כמו הטעות של דנית..
ואיפה היו שם החברות שלה? נתנו לה לטעות לבד?
היא שילמה על זה בחיים שלה..
אבל מצד שני אף אחד לא רוצה להיות פושר מידי ולהחליט בשביל החבר שלך מה נכון לו ומה אסור לו לעשות..
אני חושבת שאני כרגע במין פרשת דרכים כזאת...
יש את הדרך הנכונה..ויש את תכלס מה שאני רוצה לעשות..
ויש הרבה מאוד סיכויים שאני אכווה מהדרך שבה אני בוחרת לעשות ובכל זאת אני משיכה ומקווה ומצפה שהיא תקרה..וכבר הלכתי בנתיב הזה של ללכת למול האש כבר כמה פעמים וזה תמיד להיכווה ולחזור ולתת לחברים שלי לאסוף אותי מחדש..
ומצד אחד ככה הבנתי איזה חברים מדהימים יש לי שדואגים ושם בשבילי.. אבל מצד שני למה לי ללכת שוב פעם לתוך הסכנה?
שיר אמרה לי לפני כמה ימים משפט שממש חדר לי ללב וזה שהדבר שהיא הכי לא רוצה שיקרה זה שאני אלך אליו ואז למוחורת בבוקר אני אתקשר אלייה ואגיד לה שלא רציתי וזה היה בכוח ולא יהיה לה מה לעשות חוץ מלכאוב בשבילי( או בנוסף לי) כי אני אהיה כל כך רחוקה ממנה...
ואני באמת בהתלבטות כי אני ממש רוצה ואני יודעת שזה ייגמר בזה ואני יודעת מה הוא רוצה ומה אני רוצה ומה בא לי שייקרה ואני יודעת שזה פשוט ללכת למול הסכנה להסתכל לה בעניים ולהגיד לה שלום אני דניאל ובא לי צלקת בנשמה אפשר? תודה!
אבל אני כל כך כל כך רוצה להיות איתו כי הוא כל כך מדהים..ואני מכונה לעשות הכל אילו בשביל שבריר סיכוי שיקרה בנינו משו רציני.
וזאת הבעיה שלי איתו..עם בנים בכלל.. שאני כל כך מפתחת תקוות ובסוף יוצא מעפן..ועוד צלקת לאוסף הצלקות על הנשמה...
לא יודעת..בנתיים אני מקווה שייצא משו..אני משמ מקווה..
ונראה לאן זה יתפתח..אני ממש מקווה שהצלקת על הנשמה לא התיה חרוטה מידי ושאני אשתקם ממנה מהר ויפה.כמו שידעתי לעשות בפעמים הקודמות...
ובקשר ליום כיפור..אני השנה החלטתי שאני צמה-בלי מחשב לי טלויזיה בלי סיגריות בלי אוכל בלי שתיה בלי טלפון בלי כלום! אני אלך לבית הכנסת אולי אני אשב קצת עם ליטל אולי אני לא אולי זה יהיה כמו שנה שעברה מי יודע? מה שחשוב לי זה לעשות את החשבון נפש שלי..לשאול את עצמי שוב פעם מי אני? מה אני רוצה לעשות? מה עושה לי טוב? מה עושה לי רע? כל השאלות המנחות של הבדד בבראשית...ועם עוד אקסטרות שלאן שהאסוסיציות יובילו אותי...
למרות שקצת קשה לעשות חשבון נפש למשך שנה שלמה..אני אנסה להסתכל על כל חודש לנסות להיזכר מה היה בו איזה מקרים מיוחדים..אפילו הבלוג קצת בא לעזרה במקרים האלה כי הוא מזכיר לנו נשכחות..
מה שבטוח שאני מאחלת לעצמי צום מועיל ושהחשבון נפש שאני יעשה יוביל אותי למסקנות חיוביות ולהחלטות חושובות
גמר חתימה טובה וצום מועיל וקל לכולנו
דושינקה:P