הבלוג היה סגור המון זמן. והיום שחזרתי אותה מכיוון שהייתי מסוקרנת לראות מה כתוב פה.

הוא היה סגור קרוב לשנה וחצי ומדהים לראות איך שהכל שונה.

בפוסט האחרון (והיחיד) רשמתי על שני בנים יחידים שאהבתי בחיי.

אחד שלא שמרתי איתו קשר ואחד שהייתי חברה שלו באותה התקופה.

אז חברה, בואו אני אחדש לכם (או אולי לא) משהו:

-כמה ימים אחרי שכתבתי את הפוסט נפדרתי מאותו החבר.

-חודש לאחר מכן נפגשתי עם "האהבה" הראשונה שלי (שגדול ממני ב-4 שנים) ויצאנו לא מעט זמן אבל עם הרבה פרדות בין לבין.

אני אהבתי, באמת ובתמים אהבתי. אבל זה באמת היה תמים. זה נגמר לא בצורה טובה.

הוא ניסה לאנוס אבל לא מדברים עם זה.

אז כן, אפשר לומר שהייתי חתיכת מפגרת לפני שנה וחצי.

למרות שכל זה לא נראה רחוק כ"כ. (זה באמת לא..)

אם למדתי משהו בזמן האחרון, (ויש כמה דרבים שלמדתי) קבלו אותם כטיפים ממני:

*בחיים אל תקשיבו למה ש"הלב אומר" לכם, זה בול&פאקינג שיט אחד גדול.

*לפעמים כדאי להיות חרא- כי על חרא לא דורכים. או במילים אחרות שלי גם אגואיסטים זה ממש טוב להיות מידי פעם.

*תמיד! תמיד! תמיד! תעמדו על העקרונות והערכים שלכם, כי בלעדיהם אתם פשוט לא מי שאתם.

*בנים הם עם חרא! (וזה תמיד תקף, בכל מצב)

אולי הבנתי ולמדתי את זה בדרך הקשה אבל זה מה יש ועם זה מתמודדים.

ואם כבר למדתי עוד משהו בתקופה הזו, זה להתמודד עם דברים, והולך לי דווקא לא רע.

חוצמזה, אני רואה את תהליך השינוי שעברתי בשנה וחצי הזאת.

עד כמה שהייתי תמימה אז והאמנתי בכל דבר, כמו למשל "אהבה" סתם המצאה של מישהו עיוור.

היום, אני כבר הרבה יותר מציאותית. היום אני לא מאמינה בזה, ולא בשום דבר אחר, אפילו גם לא באלוהים.

אתם פשוט לא מסוגלים להבין עד כמה שאדם יכול להשתנות בשנה וחצי בלבד.

ד"א,

ברשימות ערכתי מעט, לא מחקתי כלום.

אם יש שינוי כלשהו אז רק עברתי בקו והוספתי את זה שאני לא בת 15, אלא בת 16.