Waterloo Sunset

אבל עכשיו אני אשיר כמו מכונת אהבה שבורה.

כאן דברים לא משתנים. לא הצפוניות של תל אביב ולא הערסיות של אשדוד.

החיים ממשיכים כמו מסע אינסופי במדבר צחיח. האבנים אחרות אבל זה עדיין אותו נוף.

שוב התחלפה התחושה והפעם לאדישות או עצבנות לא מוסברת, גם זה יעבור, יחזור לכאב, לפעמים תקווה, אף פעם לא אושר.

אלוהים למה אני כזאת דפוקה?