כהתקשרת לבשר לי שהטיסה שלך עוכבה בשלושה ימים, האיש שבראש שלי זעק זעקת שבר ונפל גוסס למרגלות הר התקוות האבודות שלי.
אני אוהבת אותך. אָת הבית שלי. ואני רוצה את הגוף שלך צמוד לשלי מהרגע שהזרועות הדקות שלך עטפו אותי בחושך ורקדו איתי ריקוד ראשון.
את זקוקה לגבר. אני לאישה. למרות שלעולם לא אוכל להודות בכך.
לעולם לא אזכה שוב להריח את הבושם שלך משקע הצוואר. לנשק את הבטן, לאחוז בך, ללטף אותך בחושך ולהרגיש שאת שלי.
הלוואי והעולם הזה היה פשוט. שהייתי את שאהבה נפשך ולא "המאהבת הלסבית" שלך. הלוואי ולא הייתי הורסת הכל.
הלוואי ולא היית את הורסת הכל. אבל אין דרך חזרה.
שבוע שאני מדמיינת את שובך. אני אכנס לחדר שלך ואחבק אותך ולא ארפה. אחרי זה אנעל את הדלת ואנשק אותך בפה, אקח את היד שלך ואוביל אותה למטה, למקום שרציתי שתהיה אבל לא יכולתי לעמוד בהשלכות.
אטה את הראש אחורה ואתמסר לך.
בפועל ישאר רק החיבוק.חברי. ואני אהיה שמחה. בשבילך. כי תורך עכשיו.
לא חשוב. רק תחזרי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
