ביום שלישי הייתה לי בגרות אחרונה באנגלית.
סיימתי בהצלחה רבה 5 יחידות אנגליות.
אחר כך הלכתי לישון אצל חברה שלי תמר. היא גרה בגולן. היא גם סיימה את המבחן. נסענו לקיבוץ שלה ובדרך התפללתי שאיברי היקרים לי יוכלו לשאת את הקור המקפיא.
תמר גרה בדירה משלה. אין פה הורים. עושים מה שרוצים. ואף אחד לא צריך לדאוג.(נו טוב בגלל שאנחנו ילדות כאלה טובות. גם אם היו מכניסים אותנו (אותי לפחות) לסימטה אפלה שמאכלסת אלפי בקבוקי אלכוהול, סמים, ואנשים שרוצים להרגיש טוב, למשך שנה , היינו (אני לפחות) אומרות "לא תודה")
בכל אופן. היה קר. רוח שהקפיאה את כל נשמתינו. (שלי לפחות. תמר רגילה).
הכנו ארוחת ערב וישבנו על הרצפה על סדין לאכול. (זה כמו בדואים אמרתי לה. זה חוויה תירותית. ועוד בגולן. ועוד בחינם !!!!!!!)
אחר כך היא פתחה לי בקלפי מרלין. משהו רוחני. שאמור לתת לך כיוון ...
שאלתי איזה 80 שאלות על נושא אחד שמעסיק אותי. על איזה קשר עם מישהו.
וואי איזה דברים טובים היא אמרה. ואני שמחה, מתלהבת, אבל בשקט , בלב....
בסוף הפתיחה היא אומרת לי. "אבל תידעי לך שאת צריכה לקחת את הכל בערבון מוגבל"
"מה יכול להיות שמה שאמרת פה לא ממש קשור למציאות?"
"יכול להיות ש....."
"שמה? שכלום פה לא נכון ושסתם חייכתי בלב לחינם? ושסתם לקחתי את הקלפים מהמדף וביקשתי ממך יפה לפתוח לי? ושסתם התלהבתי מכל קלף ציבעוני ויפה שהוצאתי? אה?אה?אה?אה?אה.?"
בכל אופן נירגעתי.
ישנו והדלקנו את המפזר חום כל הלילה. אני כבר הייתי בטוחה שהדבר הקטן הזה כבר טוחן את עצמו. רק רעש הוא עשה. כבר כל נשמתו יצאה. שחרר את כל החום שקיבל באהבה מהסינים המנוצלים.
בשלב מסויים התעוררתי ותהיתי "תמר אנחנו כבר לא צריכות להיות באוטובוס לבית ספר?"
"לא. נשארו 10 דקות לצילצול הזוועתי"
" טוב " אמרתי " אז בואי ננצל אותן עד תומן"
ברור שכבר לא נרדמנו והתחלנו לדבר ולצחוק. בעיקר על המפזר חום המסכן.
ולפתע, בלי שום הזמנה אישית פחחחחחחחחחחחח
המחשב נדלק ופוצץ את הדירה בווליום שלא יבייש אף אירוע ממלכתי
life oh life oh life................
זה השיר שנוגן ברקע בהתחלה הוא היה רגוע ולפתע בלי שום הזמנה פרטית בוםםםםםםםםםםםם
קפצנו מהתנוחה הרגועה והתחלנו לרקוד ולקפוץ על המיטה כמו משוגעות. התחלנו לשיר בקולי קולות ובאמת הודנו לגווד לייף שלנו....
אחר כך נסענו לבית ספר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
