" בכל מה שאת עושה את תמיד מצליחה "

" את כזו מוכשרת "

" יש לך ידי קסם, זהב. נשבע לך "

" רואים עלייך שאת ילדה כזו שכל מה שהיא עושה יוצא מדהים " .

לא, לא אמרו לי את זה אנשים שאוהבים אותי ויש להם אינטרס להתחיל איתי, אמרו לי את זה אנשים שהכירו אותי בקושי 5 ימים. ובאופן מוזר כשהם אמרו את זה כולם הנהנו והסכימו.. ומחאו לי כל כך הרבה כפיים.. ואמרו לי כמה שהם אוהבים אותי.. ושוב חזרו על כמה אני מוכשרת..  ולא היה בזה שום דבר לא אמיתי, הכל היה כאילו נשפך מליבם.. מחיאות הכפיים.. וההתלהבות, והנשיקות, והחיוכים הענקיים שנשלחו אליי .. מנסים לגמוע עוד קצת מבט ממני.. והרגשתי כל כך מוזר שאמרו לי את המשפטים הללו, את המשפטים שאני שומעת אותם כל כך הרבה , את המשפטים הללו שהם כבר חלק מחיי.. ולא הבנתי.. הרי אני לא מוכשרת בכלל, בוודאי שלא מיוחדת.. אני עושה את הכי טוב שלי, ואם אני עושה אז זה רק 100%. מה יש על זה להתפעל? ורק חייכתי את החיוך הזה שכולם אוהבים כל כך עם העיינים המאירות ואמרתי תודה רבה וחיבקתי אותם בחזרה, מרעיפה אהבה על כל אלו שכל כך רוצים בה.. כמוני. ושאלתי את עצמי בסופו של יום כששכבתי במיטה הם הם יודעים שאני לאמיתו של דבר בכלל לא מרגישה נסיכה, ובטח שלא מוכשרת, ובוודאי שלא מופלאה. האם הם יודעים שבסופו של יום כשאני במיטה אני מביטה דרך החלון הגדול ושואלת את עצמי למה זמן האחרון אני כזו גרועה ..

~ בזמן האחרון אני מרגישה כמו גוש שלג המידרדר במדרון ואוסף אליו עוד כישלונות, וכשאתם אומרים וחוזרים על זה שאני כל כך מוכשרת זה לא כי אני כזאת.. זה כי זה מה שאני משדרת לסביבה. מבפנים אני פשוט זוועה .