שוב חלמתי את זה.

לקחתי רובה וכיוונתי את זה לכיוונכם,

חשבתי פעמיים,

והרובה שינה כיוון.

וכולם היו מודהים ולא האמינו שילדה תמימה כמוני רוצה לעשות דבר כזה,

שאלו אותי "למה?" אמרתי שלחיי אין כל תכלית, כולם ממררים לי אותם ועושים לי רע.

כל דקה, כל שניה, מישהו אחר נופל עלי.

כולם עמדו מולי באותו חלום, משפחה, חברים ואנשים מוזרים.

אבל שקמתי מהחלום,

הסתכלתי על כולם.

אולי אני מרגישה לבד,

דכאונית לפעמים,

אנשים לא מפסיקים לבגוד,

אבל דבר כזה אני בחיים לא יעשה.

זה היה רק חלום,

חלום שכנראה גם בעיניים פתוחות אפשר לחלום.

הפסיכולוגית

מילים: ברק פלדמן 

 לחן: יוני בלוך

כי בזמן האחרון יש לי חלומות מפחידים
חלומות שגורמים לי לחשוב
שאולי אני לא לגמרי בריא
שאולי אני לא מרגיש כל כך טוב

אני נופל לחור שחור
נופל נופל ולא נבלם
רק את יכולה לעזור לי
היחידה מכולם

ענבר, אל תאמרי לי שהזמן שלנו נגמר
יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר

אני הולך אל תוך האור
הולך הולך ונעלם
רק את יכולה לעזור לי
היחידה מכולם

ענבר, אל תאמרי לי שהזמן שלנו נגמר
יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר
יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר


ובשבילי את מגדלור
ואני כמו סירה בים
רק את יכולה לעזור, לי
היחידה בעולם

ענבר, אל תאמרי לי שהזמן שלנו נגמר
יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר
יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר

זה לא בגלל שהשם שלי מופיעה בשיר הזה (שזה די מגניב כי השם שלי לא נפוץ במיוחד),

פשוט שמעתי את המילה "פסיכולוג/ית" יותר מדי פעמים השבוע. וחוץ מזה זה אחלה שיר!

אין חברות טובות,

אין ידידים חמודים,

אין אבא שעוזר,

אין מסיבות,

אין חברים,

אין אושר,

אין שימחה,

אין דבר כזה "להנות",

אין בכי על משהו שטותי,

הכל נהיה רציני מדי,

אין את כולם ביחד,

אין משחקים ביחד,

אין בילויים ביחד.

אין אהבה,

יש רק רק אכזה.

ובכי..

היום בדיוק, לפני שנה, הכל נעלם. הרגשה שאין בשביל מה לחיות, אולי אני ממשיכה רק מתוך סקרנות לעתיד.