just me

מנסה לשפר את המצב רוח..

בלצייר ><

אם כמה שזה מפגר זה דווקא כיף..

ועשיתי עד עכשיו 3 ציורים+ אחד כושל..

שתיים לאח שלי לדירה החדשה שלו באוניברסיטה:) ואחת לשקד :]

היא החברה היחידה שלי...

עריכה:

עיצוב חדש:]

+ כתבתי לה מכתב.. תאמרו לי איך יצא ;|

ל..

במכתב הזה אני לא מנסה לנסח בצורה שאני יוצאת בה כלבה, או נחמדה, או יבשנית או משהו כזה.. אני פשוט כותבת את מה שאני מרגישה..

אני כבר מרגישה שמשהו בחברות שלנו השתנה.. לא בקטע של להיפגש, או לספר דברים, או משהו כזה..

משהו ביחס, כאילו תפס קצת צורה של אפילו צביעות אם אפשר לאמר..

אני מרגישה שמהצד שלי שאני מתעצבנת על כל שטות שקורה.. לוקחת אולי כל דבר קטן ללב, רצינית מידי, לא יודעת.. אבל אני לא כל כך יכולה לאמר על עצמי דברים, אני לא יודעת מה חושבים עליי, אבל אני מרגישה שאולי נמאס לך להיות איתי, שאת מייבשת אותי ממש, בין אם זה בחברת חן, אוזן, הדס או אפילו ניב שהייתם ביחד. שנגיד כל פעם שאני מתקשרת איכשהו בניתוק אני מרגישה עצבנית, בין אם זה שאת אומרת באמצע שום מקום טוב אני יתקשר אליך כבר טוב? ואז את לא מתקשרת אליי בכלל, כאילו רמיזה ל"השיחה הזאת כבר לא תוביל לשום מקום" שפעם הינו מדברות נראה לי הינו יכולות לדבר גם אם אין לזה פואנטה.. סתם להעביר זמן אם אנחנו בדרך לאנשהו..

ובשיחות שלנו.. מאז ניב.. שאם לא מדברים עליך ועל ניב אז אין שיחה. או שמהצד שלך יש בפנים כזה טוב לא נורא זה לא מעניין כל כך.. נגיד אם סתם אמרתי ווא בא לי חבר או משהו טיפשי כזה את כזה יבוא אם הזמן.. וממשיכים הלאה.. אני מרגישה כאילו את מרוכזת בעצמך.. וכשמדובר בי.. את לא מרוכזת, לא מרוכזת בכלל, אחרי שאני אומרת משפט או שתיים.. פתאום אני קולטת אותך בוהה, שוב.. ואחרי זה אומרת לי הא? מה אמרת? וזה כבר מאבד את הטעם שיש מישהו לדבר איתו..

והיתה פעם אחת שדיברנו בטלפון ואמרת לי כזה א את רוצה שאני יבוא איתך לבייביסיטר שהיא הולכת לישון, או אפילו סתם להעביר את הזמן בטלפון, אני פה תקשרי בכיף וזה ואני כזה מצויינת אני אצטרך את זה באמת..התקשרתי אליך בביביסיטר את כזה עוד שניה אני מתקשרת אליך.. אחרי חצי שעה אני מתקשרת אליך ואת כזה אוי שחכתי.. ואני מרגישה כאילו מה אני כבר לא חשובה מספיק? ואם אני אומרת לך שאני יתקשר אליך אני כן מתקשרת.. ותמיד שאת אומרת לי אני בסוף מתקשרת אליך להזכיר לך שהית צכה להתקשר אליי.. ואני מרגישה סטוקרית כזאת, ואני שונאת את זה.. ממש שונאת.  ואחרי זה את אומרת אממ אני לא יכולה לדבר עכשיו אני עם אחותי.. אז כאילו את מבטיחה לי דברים ואז שוכחת מזה..

ואפילו אם אני עם אח שלי שהוא חוזר בסופש"ים או עם אחותי שגם היא אני כן יעצור וידבר איתך..

היה לנו על הדברים האלה מלא שיחות, שהתגברו מאז פסח של ט'.. ודיברנו בקשר לניב וזה.. והיתי בטוחה כמו שאמרת, שאולי אחרי ניב זה ישתנה כמו בחופש הגדול שהינו הרבה יחד והכל..

אבל זה נההי יותר גרוע.. אני מרגישה כאילו את אפילו תופסת עליי ועל אנשים תחת.. כאילו את מעל כולם.. שאם לא מדברים עליך אז לא מדברים בכלל, מנפנפת אותי כאילו, או מייבשת

וביום לפני שאת וחן נסעתן פשוט כל שניה נטשתן כדי לדבר ונתקעתי עם חבורת הצופים וזה.. ואת יודעת שאני לא מתה על גלאור ואלה נגיד והדס כן..

ושהלכנו את וחן הלכתן יד ביד ומדברות על מה שהולך להיות באילת ועוד כל מיני דבירם ואני עומדת בצד מאוחרה או מקדימה.. לא משנה בדיוק אבל הרגשתי ממש בלתי נראת.. כאילו אתן לא שמות עליי או רומזות לי ללכת או משהו.. וזה ממש פגע בי..

ולא יודעת.. מה שאני מנסה לאמר פה זה.. אולי מתחנו את הקשר הזה יותר מידי? אולי הוא נהיה כמו מסטיק יותר מידי? ולא קשר של זוג.. קשר של חברות.. כי זה ברור שזה האופי שלך.. וממש אן לי כוונה לשנות את זה.. ואותו הדבר עם האופי שלי..

ואנחנו כן באותה החבורה ( למרות שהמצב שלה לא משהו כל כך :S ) אבל בטח זה יסתדר עוד מאט.. ונגיד זה יקח זמן והכל..

ואני כן אוהבת אותך זה ממש לא הפוך.. פשוט נראה אם הזמן.. את עדין כיולה לסמוך עלי.. אני פשוט לא רוצה להיפגע..

אני מרגישה כל כך מרוגזת בזמן האחרון.. לא משנה מה המחשבה שלי.. הריקוד, דברים לא יודעת שמשחררים אותי.. אפילו אם יש שיחת טלפון טובה איתך.. בשיחה אחר כך תמיד היהי איזה משהו שנאמר שירגיז אותי.. כאילו שאת מייבשת אותי או שאין לך כח לדבר איתי בטלפון.. שאם יש מישהו חדש או שכיוויכול יותר משוחרר, יותר מעשן או יותר כיפי ממני.. אז זהו שני אין לי כח אליה.. כל יום אני מציעה לך לבוא אלי לפני שיוצאים ואת לא יכולה.. ואני תמיד נוסעת עד למכבים ואז עד לרעות עם הטרמפים רק כדי להיפגש איתך קודם.. ונגיד קבעתי שתשני אצלי או אני אצלך לא זוכרת ויום אחר כך את אומרת לי שטל ישנה אצלך.. ואני יודעת או הבנתי ממך שאת צבועה אליה... אז כזה לחשוב מה עליי..

אז מה שאני אומרת.. שאין מצב שלא נהיה חברות, כי אנחנו מסובבות אחת עם השניה, ולא שונאות אחת את השניה.. אבל אולי הקשר הזה כבר נהיה גדול עלינו? אני לא רוצה להרגיש צבועה אליך.. ופשטו אני לא יודעת איך לאמר במילים.. ואני יודעת שאם אני אקרא את המכתב הזה שוב בטוח יהיה משהו בו שאני לא מרוצה.. כמו שאמרתי בהתחלה אני פשטו זורקת משפטים שבטח רובם לא קשורים זה לזה.. פשוט שופכת.. אני מרגישה שמאז ניב.. משהו השתנה.. אפילו שאתם לא ביחד..

וכנראה התבגרת, או משהו אחר.. לא יודעת.. וגם אני התבגרתי.. והשתנינו, מלא לפי דעתי, מכתה ח'! עברנו מלא דברים טובים.. זה בטוח. אבל כנראה שזה שונה מכתה ח'.. וכנראה שדברים השתנו, כי אני יכולה לאמר בוודאות.. שהרבה פחות טוב לי מפעם.. הרבה פחות :\

אבל אני עדין אוהבת אותך, אוהבת אותך כל כך.. ובגלל זה דחיתי ודחיתי.. וכל כך קשה לי..

אבל כמו שאומרים, לאמר בדרך הכי ישירה זה הכי קשה, אבל הכי טוב..

עריכה:25.11

סורי שלא עידכנתי מלא זמן.. פשוט רציתי לחכות כמה זמן מהיום שכתבתי את המכתב לראות מה המצב.

מאז שכתבתי את המכתב דיברנו.. היא לא קראה אוות כי היא באה אליי גם בגישה שצריך לדבר או משהו כזה לא יודעת

הוצאתי הכל.. גם היא אני מקווה! והחלטנו שזה יותר מידי חשוב החברות שלנו שזה יתבזבז.. עשינו דף חדש..

עד עכשיו הולך ממש טוב.. כבר התחלתי לדאוג שאני יהיה לבד.. שוב.. :|

לפחות יש לי את שקד.. היא נראה יל היחידה שלא רבתי איתה כל כך הרבה.. פשוט כל פעם שאני איתה כיף לי! כל פעם מפוצץ עוד צחוקים לאוסף.. אני אוהבת אותך קוקי 3>

אז חזרה לנושא.. התחלנו נראה לי כבר לצאת קבוע עם עומסי אוזן יועד וזה..

מצד אחד אני דואגת לבריאות שלי XD ומצד שני הרבה יותר כיף איתם מאשר עם אסף ניב וזה..

לא רק שיונתן שהיה הידיד הכי טוב שלי ניתק איתי בערך את הקשר.. לביא לא יוצא ולפעמים מניאק כזה :|

ניב יבש או נחמד אליי מתי שנוח לו.. ואסף סבבה אבל גם לו יש נטייה כזאת.. ואפחד מהם לא יוצאים

וזה כל כך מבאס.. פעם זה היה מובן מאליו שיוצאים ביחד.. כל יום.. לפחות בחופש הגדול.. ובחופש הגדול הקודם!

כנראה בתקופה הזאת של השנה איכשהו אנחנו תמיד מסוכסכים :|

אבל נראה לי הפעם שהבנים ישלימו עם העובדה הזאת ופשוט נהיה חבורה אחת גדולה :]

כי תאכלס הם היו פעם חברים של אוזן.. כאילו ממה שהבנתי מדנה אוזן וניב היו החברים הכי טובים שנה שעברה..

אוף רציתי לכתוב פוסט חדש ונורמאלי.. הבעיה שהמחשב הדפוקק הזה לא מאפשר לי :S

יום חמישי צביקה החליט שיש הופעה.. נקווה שלא יהיה פאדיחה.

כנראה ששקד כן צודקת, קלטה אותי לפניי.. עד עכשיו בעיקרון די ניסיתי להדחיק את הכאב הזה, את העובדה שהיא כל הזמן מייבשת אותי, זה ישמע מפגר.. אבל ראיתי פרק אחד במיכאלה שמיה עושה לדן אבא שלה מספרת לו את כל הבעיות שלה, שהיא לוקחת סמים אנורקסית בולמית הכל.. ואחרי זה מה הוא עונה לה, הא? מה אמרת? זה כל כך מזכיר לי אותה.. מאז שהיא נהיתה חברה שלו.. היא היתה עסוקה אך ורק בעצמה! אם לא הינו מדברות עליה.. שמסתבר היא לא כזה סומכת עליי אפילו שגילית ממנו יותר דברים מאשר ממנה, ואחרי זה כועסת עלי שלא סיפרתי לה דברים שלא היו כאלה משנים :\, אז קיצר לא היתה שיחה בכלל, או שהיא סתם לא  מרוכזת באפחד אחר חוץ מעצמה, וחשבתי טוב נו הם נפרדו אולי היא תחזור להיות כמו פעם, אבל לא! היא נהייתה *אם אני מגזימה זה מעצבים* שרמוטה כלבה צבועה ועוד יותר מרוכזת בעצמה.. מספרת לכל העולם כמה שכולם רוצים אותה.. מדרדרת בצורה חולנית מנסה להיות כמו א' (לא רוצה לכתוב את השם שלו פה) וזה שהבנים בחבורה מחליטים להתבודד זה לא כל כך עוזר לי במצב הזה. זה סתם עושה אותו גרוע יותר:\ ומישהי אחרת שמאז הצופים לא שמה עליי בשיט, נהייתה כלבה אליי של החיים.. ואז פתאום באה ומחבקת אותי ועושה לי אוי שניזי את החברה הכי טובה שלי אני אוהבת אותך כל כך.. ומתפלאים שאני עושה פרצופים על זה.. אני גיליתי אותה! היא נכנסה לחבורה שלנו בעיקר בגללי ושקד! ועכשיו היא כן, שוב עושה את זה.. נוסעת עם מי שהיתה החברה הכי טובה שלי, *והרוב זה בגלל האקס שלה ובגללה* ותאמת? לא איכפת לי לכתוב עליה כל כך כי היא אפילו לא טרחה לשמור את הבלוג של במועדפים.. כל פעם אני שולחת לה אותו.. מה אני צכה לרדוף אחריך? גם ככה התחרטתי על זה שהבאתי לה.. עושה לי עלק את החברה הכי טובה שלי.. בסוף נוסעת איתה.. נשבר לי כן, הפוסט הקודם עוד תקף.. ואני מנסה להדחיק, ולהדחיק.. לשחרר את הכל בריקוד, אבל שני, לא ילך לך!

 אז מה לעשות? לנתק איתן קשר?

אם זה היה כמו כל פעם, הייתי מדחיקה את זה עוד, אבל נראהלי ששליש מהחברות שלי איתה זה היה צביעות, לא בדיוק צביעות.. כי אני כן אוהבת אותה, מאוד, וזה מה שעושה את זה כל כך קשה :\ אבל אחרי כל שיחת טלפון אני איכשהו יוצאת מרוגזת או שסתם בא לי להרביץ לה.. גם אם היא לא אומרת ביי ופשוט מנתקת.. לפני שהן נסעו אתמול אמרתי להן סתם ביי, בלי נשיקה או חיבוק.. פשטו אל רציתי אחרי שאתמול כל היום הן יבשו אותי ממש! אבל אל יכלתי להישאר עם הבנים כי הקופיפניקיות הפוסטמות התחילו להיות שם ואני לא מתה על חלק מהן.. אז שהם כולם בחבורה בכלל הן כאלה כאפות!  אני לא יודעת מה לעשות, אם לעבור חבורה, או לסבול אותן בשקט עוד, או לא יודעת, דיברתי ודיברתי וכלום לא יעזור! אני שונאת את המצב הזה..

*במבט לאחור על כל הפוסטים.. אני כמה שהכל מזויף, וזה הבלוג שלי, הוא אמור להיות הדבר הכי אמיתי שיש..*

אני צכה תגובות, בבקשה! מה לעשות?

ומה שהכי מעצבן אותי? שאני לא רציית שזה יהיה בלוג דכאוני, כמו שרואים ברוב הפוסטים כאן.. בגלל זה התלבטתי לעשות בלוג, כי בבלוג אני נראת האדם הכי דכאוני בעולם, ואני שונאת את זה.. מאוד, אני כבר לא ידועת מה לעשות, ועדין, אני לא מסוגלת לבכות, כנראה שאני רגילה כבר למצב הזה, אני פשוט רוצה לצחוק, ולצחוק.. עד שכואבת לי הבטן.. חבל ששקד לא יוצאת :\ אני רוצה לצאת עם הדס, שקד והבנים.. לעשות צחוקים! כמו פעם!! אפילו לא לעשן לא כלום! לא לשתות סתם לרקוד להתחרפן.. like the good days..

אההעהאעאהאעעאהאעהאאעהאעעהאאהאעהאהעאאהעהאאהא

בא לי לצעוק על מישהו.. או במקרה הזה על מישהי?