-
I want to play with Death.
-לגעת- בו. כמו שפעם יכולתי.
לגלות מחדש מין יופי מעורר פליאה, להתוודות אל התמצית, להתחבר אל משהו שיחדיר בי תעוזה.
משהו שהוא מוחלט.
להתעלות על כל האספקט המבעית של זה.
זה הרי, הניצחון על המוות. כיבוש של מקור רב עוצמה שמחזיק בשליטה על מהלך סוף החיים.
שמביא אותך ליעד הסופי של החיים.
משהו שחותם את כל עצם הקיום שלך.
.
אבל אני לא יכולה.
אני לא מוצאת בי כוחות לכך.
כשאת חולקת מיטה עם האויב, את יודעת שכל עוד הוא לצידך וכל עוד את מחזיקה בו,
כל עוד צעדיו גלויים בפנייך, אין לך ממה לחשוש.
אך ברגע שנוצר ניתוק, כבר לא תוכלי לחזות את מהלכיו, ותהיי פגיעה יותר מאי פעם.
***
And
*The dead woman that makes my life miserable.*
לא ידוע לי דבר מימי קיומה.
אותה אחת שקבורה כבר שנים מתחת לאדמה. מסתבר.
נאמר לי שיש לה קשר למהות שלי בחיים האלה.
מין ייעוד.
משהו מוזר.
שיש לה דרישות ומטרות סמויות, שמשודרות אליי.
מכאן כל הנוקשות הזו שאני נתקלת בה לאחרונה.
אם אכן כך, היה מועיל מצידה לו הייתה מספקת לי מספיק מקורות כדי שאוכל להיענות לדרישותיה.
אולי, כמו שנאמר, התפגרתי. ועוד מעט אתחיל לדבר עם רוחות.
אני יודעת רק שנהייתי מרוקנת מכוחות.
מרוקנת מחיים.
ודחויה על ידי מה שנמצא אי שם, מעבר..
זו האמת שלי.
ושהשאר יגלה את עצמו.
אחוזת דיבוק
אחוזת טירוף
מטורפת.
נהייתי? תמיד הייתי?
בעצם להגדרות האלה אין קשר אליי.
אני כמו בית רדוף רוחות
שההסטוריה שלו חוזרת על עצמה, כל פעם שמישהו מהצד מנסה למצוא בו מקום מבטחים.
ועוד משחזרת את עצמה בדרכים יותר ויותר מכוערות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
