משהו אומר לי שאני מרשה ליותר מדיי דברים לחמוק לי בין הידיים. ויותר מדיי פעמים.
יותר מדיי.
היה כבר מספיק הרס... אין פלא שסף הסיבולת שלי שבר כל שיא שאני כבר לא מסוגלת לא להבחין ולא להרגיש בגבולות. ולהמשיך בהרס ללא כל פחד, בידיעה שהדבר הזה קטלני בשבילי. בשבילי בעיקר.
ההרס הוא כבר הרס עצמי. לפחות בזה הצלחתי לעצור את עצמי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
