לתפוז.
בנתיים,
החדרים לא נאים בעיני.
אז אני לא סוגרת את הקטנטן הזה.
אבל אני מעדכנת שם.
קוראים לו צרכי
על שם הצרכנות המזעזעת שפוקדת את החיים שלי
הוא מכוער ממש
ועושה קולות
ואיך בכלל אפשר להפרד מסימה שליוותה אותי 3 וחצי שנים ?
בטוב ברע,
בשיחות המצחיקות
ובאנשים המטרידים שלא יקבלו את המספר החדש שלי לעולם (מואהאהאהאה)
בכל מקרה
אני וכל הטכנולוגיה הזאת בכלל לא הולכים ביחד
מישהו מכיר קבוצה למבוגרים מתחילים של התעמלות קרקע?
איך אני יכולה להיות
כל כך מאושרת...
וכל כך עצובה באותו הזמן?
אני יכולה לראות את עצמי
קופצת מהגשר המטומטם הזה
ונמרחת על איזושהי מכונית
אחת מתוך מליון
או 9 מליון
תלוי מה הלוחית רישוי שלה תגיד
או שלא תגיד
וזה בכלל לא ישנה
כי לפרוס את הידיים- כנפיים שלי
ולקפוץ מהשמיים
לתוך האדמה
זה בכלל לא דרמתי
כמו שאני עושה מזה בראש שלי
זה בעיקר מלכלך.
ואני יכולה לדמיין את האיש או האישה
שישבו להם בתוך האוטו הבכלל לא אקולוגי שלהם
כשתפול להם ילדה בכלל לא אקולוגית על השמשה
והם לא יבינו
מאיפה הגיע הגשם-אנשים הזה
הם לא יבינו
שאני לא גשם
אני רק ענן שירד למטה למטה
והחליט לעשות לכולם ערפל
שבוע מדכא לכולכם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
