לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מישהו שומר עליי


"אם תשאלו אותי אני תמיד אומרת .. אתה נולדת לאהוב" =)

Avatarכינוי: 

גיל: 35

ICQ: 250315040 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2007

life is so good =)


 

כמה עדכונים קטנטנים :)  ....

 

אז ככה קרה היום דבר שבשבילי ממש עושה טוב...

נפרדנו - יותר נכון אני התקשרתי וסיימתי איתו את הקשר.

אני אמורה להיות עצובה ?!

אחרי הכל פרידות הן דבר עצוב ברוב הפעמים , אבל עכשיו

זה הדבר הכי מתאים והכי טוב בשבילי ..

למרות כל הרגש טוב לי שה"קשר" הזה נגמר....

אחחח החיים כ"כ יפים...

וד"א אני חייבת להגיד שהמשפט "חופשי זה לגמרי לבד" כ"כ נכון(טוב לפחות עכשיו)

 

 

-

 

 

כן כן זה קורה => טיול חנוכה 2007 בתאריך 6-9.12 ....

כל הגרעינים( גרעין שוחר הכי חשוב! ) שומרים תאריך 

וכולם יוצאים !

 

גרעין שווה  שילי -> אוהבת אותכם אחד אחד... אם  לא יצא לי להגיד עד עכשיו רק שתדעו שאתם

אנשים מדהימים והטיול יהיה עוד יותר מדהים איתכם..

 

אההה ומה שבטוח אסור לנו לשכוח להתפלל מוקדם בבוקר -> חחח חשוב מאוד!

 

 

 

 

ב.מ.ב.ה => אני אוהב :)

 



 

 

נכתב על ידי , 27/11/2007 00:10  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט התפרקות ....


 

 

מכירים את זה שיש לכם חברי ילדות שאתם בטוחים שהם עדיין חברים טובים שלכם ובסוף האמת מתפוצצת בפנים ?

לי זה קורה וזה לא כיף ......

יש לי "חברת ילדות" שממש מגיל קטן עברנו דברים ואנחנו חברות(לא יודעת אם זה נכון בזמן הזה) ועד לפני שנתיים וחצי היינו ממש חברות טובות ...

היא למדה איתי עד סוף כיתה ט' ואז עברה לפנימיה ומאז שהיא בפנימיה התרחקנו מלא ....

(ד"א כשאתם עוזבים למקום כלשהוא אף פעם אל תגידו :"אני אשאר תמיד בקשר ולא משנה מה יקרה" כי זה לא באמת יקרה!

וגם אם כן הקשר יהיה רחוק ושונה)

כן זה לא כיף לחשוב שהתרחקנו אבל המרחק ויותר מידי דברים השפיעו ועכשיו אפילו אני לא יודעת אם באמת לקרוא לה חברה...

כל שיחה כמעט שיוצאת (וגם זה בקושי) אותם דברים אותם משפטים :"מאמי אין לי זמן ... מאמי עוברת עליי תקופה.. "

מה שהכי הורג אותי שהיא לא באה ומשתפת אותי במה שעובר עליה ...

ועוד יותר מרתיח שהיא תמיד מוצאת בתור תירוץ לזה שאנחנו לא מדברות שאין לה זמן ... דייי!! דיי לחרטט(אם את משקרת זה רק לעצמך) ..

לדברים החשובים תמיד מוצאים זמן ...

אנשים תבינו אם אכפת לכם מאנשים תראו להם את זה .. ואף פעם אל תגידו אין זמן כי זה ממש מזלזל ומגעיל להגיד את זה

ומי שאומר את זה כנראה בתת מודע אנשים לא באמת חשובים לא!

 

(מצטערת אם הפוסט נשמע מתבכיין אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו וזה מה שמציק לי - הפוסט הזה בעיקר מוקדש למישהי אחת מקווה שתקראי את זה ותפנימי )

נכתב על ידי , 23/11/2007 11:25  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שאלום אנשים.. קבלו קטע יפה וחכם שמצאתי ....
 
ג’רי הוא מנהל מסעדה. הוא תמיד במצב רוח טוב
כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא תמיד עונה,
אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים!

רבים מהמלצרים העובדים איתו התפטרו כשהוא שינה מקומות עבודה
כדי שיוכלו לעבוד תחת חסותו כשהוא שינה מסעדה
מדוע?
כי ג’רי היה חדור מוטיבציה טבעית.
כשלעובד שלו לא היה מצב רוח, ג’רי תמיד היה שם, מסביר כיצד לראות את הצד החיובי של המצב.
סיקרן אותי לראות את סגנונו, אז יום אחד ניגשתי לג’רי ושאלתי אותו:
“אני לא מבין! אף אחד לא יכול להיות כה חיובי כל הזמן!
איך אתה עושה זאת?”
ג’רי ענה: “בכל בוקר כשאני קם אני אומר לעצמי שיש לי 2 בחירות הבוקר, אני יכול לבחור להיות במצב רוח טוב או רע.
אני תמיד בוחר במצב רוח הטוב. כל פעם כשקורה משהו רע, אני יכול להיות הקורבן או ללמוד מכך. אני תמיד בוחר בלמידה.
כל פעם כשמישהו מתלונן בפני, אני יכול לבחור לקבל את תלונתו, או להצביע על הצד החיובי בחיים. אני תמיד בוחר בחיובי.
“אבל לא תמיד זה קל”, מחיתי.
“זה קל”, אמר ג’רי.
“החיים מלאי בחירות. תוציא את כל השטויות ותראה שכל מצב הוא בחירה.
אתה בוחר כיצד להגיב.
אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך,
זו בחירתך כיצד לחיות את חייך.

מספר שנים אח”כ,
שמעתי שג’רי עשה משהו שאסור לעשותו בתור בעל מסעדה.
הוא השאיר את הדלת האחורית פתוחה.
בבוקר הוא נשדד ע”י 3 גברים חמושים.
כשג’רי ניסה לפתוח את הכספת,
ידיו שרעדו מעצבנות, לא הצליחו לפתוח. השודדים נלחצו וירו בו.
במזל, ג’רי נמצא במהירות והוחש לבית החולים.
אחרי 18 שעות ניתוח
ושבועות של טיפול,
ג’רי שוחרר מביה”ח עם רסיסים בגופו.
ראיתי את ג’רי 6 חודשים לאחר התאונה.
כששאלתי לשלומו,
הוא ענה: “אם הייתי יותר טוב, הייתי תאומים, רוצה לראות את הצלקות שלי?”
סירבתי, אך שאלתי אותו מה עבר לו בראש בזמן השוד.
“הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שהייתי צריך לסגור את הדלת האחורית” הוא ענה
“ואז, אחרי שהם ירו בי, כששכבתי על הרצפה, חשבתי שיש לי 2 אפשרויות: לבחור בחיים או במוות. בחרתי בחיים.”
“לא פחדת?” שאלתי
“הפרמדיקים היו נהדרים,” הוא המשיך, “הם אמרו לי שאהיה בסדר”
אבל כשלקחו אותי לחדר מיון, שראיתי את הבעת הפנים של הרופאים והאחיות, התחלתי ממש לפחד.
בעיניהם קראתי שאני אדם מת.
ידעתי שאני צריך לעשות משהו.
“מה עשית?” שאלתי
“ובכן, היתה שם אחות שצעקה לכיווני שאלות,” הוא סיפר. “שאלה אם אני אלרגי למשהו.”
“כן,” עניתי.
“הרופאים והאחיות הפסיקו לעבוד כשחיכו לתשובתי”
נשמתי עמוק,
וצעקתי: “כדורים!”
כשהם צחקו, אמרתי להם,
“אני בוחר לחיות, אנא נתחו אותי כאילו שאני חי, לא מת.”
ג’רי חי תודות לכישורי הרופאים, אך גם תודות ליחס המדהים שלו.
למדתי ממנו זאת.
בכל יום יש לך בחירה ליהנות מחייך או לשנוא אותם.

הדבר היחיד שבאמת שלך ושאף אחד לא יכול לשלוט בו או לקחת ממך -
הוא הגישה שלך,
אז אם אתה יכול לשמור על כך, כל שאר הדברים בחיים הופכים להיות פשוטים יותר.
נכתב על ידי , 21/11/2007 21:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpinki 4 ever אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pinki 4 ever ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)