חושף שינייםהבלוג יעסוק במוסיקה, פילוסופיה והקשר ביניהם
|
| 9/2007
מסחריות 1
Franky-san העלה את נושא הרימסטר של the piper at the gates of dawn, מה שעורר אצלי את הנושא הנוכחי.
יש מסחריות שנראית לי לגיטימית ויש שפחות. הרימסטר הזה הולך אצלי לקבוצה השניה. בתור "אספן" פינק פלויד שיש לו את הדיסק בסטריאו, קניתי גם את המונו בזמנו כשיצא במהדורה מיוחדת, ועכשיו זה...
ברור לי שמספיק שהיה שם בונוס אחד שאין לי (למזלי אין :)) היתה לי סיבה להוציא 169 ש"ח עכשיו. כלומר, לבד מהאספנות (או השקעה לרגע בו יגמר הדיסק בשוק), אין סיבה להחזיק בכל הגרסאות האלה. יכלו הרי להוציא רק את הבונוסים בדיסק נפרד.
אבל, דבר אחד שלמדתי ממכירה וקניה של דיסקים הוא שלכל אדם אפשר למכור כל דבר בכל מחיר ברגע מסויים.
לגיטימי בעיני שכל עסק ינסה למכור את מוצריו בכל דרך שלא פוגעת בצרכן ובתוכן (כלומר שלא יוסיפו דיסק רביעי של גרסאות האוס או משהו כזה), אבל חברות התקליטים שוכחות הרבה פעמים שאינפלציה בהוצאות מיוחדות ומהדורות מוגבלות אצל אמן מסויים מעוררות אצלי למשל סלידה והרגשה שמזלזלים בי כלקוח.
דוגמאות מצויינות הן לד-זפלין שהוציאו את האוסף הכפול, המרובע והקופסא של ה-10 תוך שנה וחצי, או פורקיופיין טרי שהוציאו 4 הוצאות מוגבלות בשנה. אחרי שקניתי את השניים הראשונים שיצאו, אני לא בטוח מה חברת התקליטים מתכוונת להוציא בהמשך ונזהר. כשהטופ נשאר לסוף, זה מבאס.
COLUMBIA RECORDS למשל יצאו כלים. זה היה ב98 כשהם הודיעו על כך שהם מוציאים 6 קופסאות של מיילס דייויס, במשך 6 חודשים חולקו סמפלים עם טעימות מכל הקופסאות על כל קנית דיסק 'רגיל' שלו, ולבסוף פרסו את ההוצאה על פני 3 שנים, כך שגם מי שאינו עשיר יכל לקחת בחשבון (אם הוא אוהב את מיילס, כמובן) שהוא מוציא 500-600 ש"ח בשנה, בלי שיתפסו אותו לא מוכן עם דיסק אחר שעלול לצאת לשוק.
יש לי עוד מה להגיד על מסחריות. בפוסט אחר.
| |
| כינוי:
udiexp
בן: 48
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
