אני בבית סוף סוף אחרי שבועיים אבל אני לא ממש נהנת כי אמול שחזרתי ישר ראיתי את אמא שלי וח שלי רבים ממש תענוג לחזור הבית ואבא שלי התחיל להתלונן על אמא שלי וכולם וגיליתי שכולם לא סובלים אותה כי היא ממש לא יודעת להגיב ולדאוג למרות שהיא מנסה היא לא מצליחה ואני ממש דואגת ואני ממש פוחדת כי אני יודעת שאני כבר מעדיפה להיות בבסיס שם יש מי שדועג לך ומטפל בך למרות שגם שם את יותר לבד אבל בבית את יותר מרגישה לבד כי מי שצריך לדאוג לך לא מצליח ושם אף אחד לא חייב לך כלום ובכל זאת הם כן דאגים לך ומטפלים בך ןאני ממש ממש בדיכאון כי שם זה שונה וראיתי את המפקדת של הטירונות עם חברה שלה זה היה מוזר זה אפילו מרגיש מוזר באמת כל השבת שסגרתי היתי עם יעל ישבנו דיברנו לא הרבה כי רוב הזמן חשבתי על עצמי ומה אני הולכת לעשות עם עצמי כי אני באמת לא יודעת מה לעשות למרות שאני מנסה לחשוב מה יהי איתי (את המשפט הזה מעט יבינו).
וזהו השבועיים האלו עברו מהר מהר מידי כי נשער לנו 3 שבועות לקורס ואני ממש פולדת לעזוב כי היה מוזר ללכת למקום שאת לא מקירה לעזוב את כולם עד שהקרת אני יודעת דבר אחד שאני מקווה שזה בלי הורים כי גם בלי הורים שלי אני יבכה אז אם הורים שלי אני פשוט לא יצליח לישלוט על עצמי למרות שאני ירצה שהורים שלי יראו את הבבסיס ( טוב אמא שלי כי אבא שלי מכיר את המקום) ולעזוב את כולם כל החברות טוב לפחות 2 החברות האמיתיות שיש לי שם הפקדות של הקורס והטירונות את כולם אני באמת יתגעגע גם לדברים עשינו טוב אניממ שממש חופרת טוב לא אכפת לי כי בשביל זה יש לי בלוג אז הדבר המפחיד הוא גם שאני יצתך להכיר שוב אנשים ועד שאני מתחילה להיפתח לאנשים ולדבר איתם ולהכיר שוב להתחיל מהתחלה זה ממש קשה גם ככה לבטוח באנשים בלי לעבור ממקום למקום ולהכיר שוב אנישים חדשים טוב אני עוד שניה בוכה וחברה שלי פותחת לי מקושרים וצריכה עזרה אז ביי.
נ.ב: המצב באשקלון מדרדר ואני מקווה ממש שהיה טוב אני ממש פוחדת כבר אני אושרה תפסיקי להיות טיפשה ותבואי לשון פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
