אני לא רוצה שתגידו שאתם כאן,אני כבר לא בטוחה בזה...
אני לא רוצה שתבינו אותי,רק אני יכולה להבין את עצמי...
אני לא רוצה שתגידו שהכל בסדר,הכל לא בסדר...
אני לא רוצה שתגידו שהכל יהיה בסדר בסוף,מאיפה אתם כל כך בטוחים?
אני לא רוצה שתשפטו אותי,אתם לא יודעים עלי כלום...
אני לא רוצה עזרה,איך תעזרו לי?
אני לא רוצה שתשאלו מה קרה,אני ממילא לא אספר לכם...
אני לא רוצה מילים,איך הם יעזרו?
אני לא רוצה הרצאות,זה לא מה שאני צריכה....
כי מה שאני צריכה בסך הכל זה רק חיבוק,
אז... אפשר אחד?
הנה זה שוב קורה...
שוב אני יושבת כאן ומדמיינת כל מה שאני מתה להגיד למשפחה שלי,
הראתי להם את התעודה,
וישר:'בושה וחרפה/גרוע גרוע מאוד!'
הם צודקים,אני לא אומרת שהתעודה שלי מדהימה,להפך.
אבל אתם לא חושבים שיש משהו שמשפיע עלי?
משהו שמפריע לי?
אתם לא חושבים,אתם כמובן רק מאשימים אותי,
לא אכפת לכם מה הגורם המשפיע עלי?
לא שאלתם את עצמכם למה זאת תעודה כזאתי גרועה?
לא שאלתם,למה שתשאלו,הכי פשוט זה להוציא את
כל התסכולים,העצבים עלי,על אוראל
היא לא תעז לענות לכם,לא תגיד עליכם מילה אחת,
היא רק תשתוק ותקלל אתכם בלבה.
אבל...
מעכשיו,אני משקיעה,
אני אלמד אני אכין שיעורים [?!]
אבל תזכרו,יום יבוא וכל מה שאני אוגרת בפנים יצא החוצה,
כל מה שאני מתה להגיד לכם יצא ואתם?
אתם לא תדעו איפה לקבור את עצמכם.
אל תתפלאו אם ביומולדת 18 שלי,
אני אצא מהבית הזה אני אצא לחיים חדשים,
בלעדיכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I Know This Girl?!?