היי..
מממ.. התגעגעתי לאפשרות לפרוק.
וסתם אני רוצה להשמיע לכם שיר שלא קשור לכלום אבל הוא מדהים..
אל תתיחסו לקליפ,תקשיבו למילים.
ושוב לוקחת נשימה עמוקה.
הכאב הזה לא נפסק,מה כבר אפשר לעשות שהוא ייפסק?
מה? ושוב אותם השאלות בלי מענה,מתחילה כבר לחשוב שהן לא יקבלו תשובה אף פעם.
את שואלת את עצמך כל ך הרבה שאלות,ואין לך תשובה,אף פעם לא תהיה לך תשובה.
את רוצה להחזיר את הגלגל אחורה,ומצד שני... את רוצה להתקיים.את רוצה שהיא תתקים.
את כמו חבל שנמשך-בסופו של דבר את תקרעי.ושוב המחשבות מציקות לך.שוב אותו חישוב אובססיבי.
את מתרחקת מכולם,את מתבודדת והם נותנים לך לעשות כך.בר לא אכפת לך-למות לא למות.העיקר שתעברי עוד יום בשלום.
לא אכפת לך להתעורר בוקר עם ציוץ ציפורים או לחילופין להתעורר בבוקר עם ציוץ מכשירים.העיקר שתתעוררי לעוד בוקר.עוד בוקר שבו את תישארי במיטה למשך 10 דקות ותחשבי שוב(כאילו שלא חשבת מספיק בלילה שעבר)
בוקר שבו אחרי גיוס אדיר של כוחות את תקומי ותלכי לשירותים,תחזרי ושוב כמו בכל בוקר,
אותו רגע גורלי שיקבע אם תשמחי היום או שתהיי בדיכאון.ואחרי התוצאות,את ממשיכה עם חייך רגיל.
עמדת מול המראה,ועל מה את מסתכלת? את מנסה לחייך חיוך שיראה אמיתי.לפעמים זה מצליח.
אבל כשזה לא... מה את עושה עם עצמך?
בבקשה אל תחשבו כלום על הקטע הזה...
גם אם תנסו להבין,הרי לא תהיו בטוחים אם באמת הבנתם את המשמעות.אז למה להתעמק?
מממ.. אני בצום בערך מעכשיו
יש לי מחר בבוקר בדיקות דם.
נראה מה יהיה... אני מקווה לטוב ומפחדת פחד מוות(ולא מהזריקה)
אממ... כמעט רוב החברות שלי קוראות פה,אז אממ כן אני יודעת שבבית-ספר אני צוחקת כל פעם,ובאמת שזה בא מהלב.
אל תחשבו לשניה אחת שאני מרגישה את מה שכתבתי כל היום כל יום.כי ממש לא.
זה פשוט רגעים כאלה,אני בטוחה שאתן מבינות.
ושוב אני בבית-ספר צוחקת כי מצחיק לי,כי אני באותו רגע שאני צוחקת אני פשוט לא חושבת על שום דבר אחר.
ומשום מה,כשאין לי את הצחוק הזה איתי במהלך היום אני נתפסת למחשבות.רובם עוסקות בנושא אחד.רובם מדכאות.
ובגלל זה אני רק רוצה להגיד תודה שאתן מצחיקות אותי..333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I Know This Girl?!?