אוקיי קודם כל פוסט ראשון..ריספקט3=
דבר שני ..
הסיפור הראשון יהיה על ילדה בת 15 שגרה בשדרות שמתמודדת עם כל הקשיים של הקסאמים,אהבה,חברים אכזבה..
שעוברת בעצם חיים מאוד מאוד קשים..
הנה לפניכים הפרק הראשוןD:
~תופיםם~
מלחמה!
פרק א'
"שחר אדום" " שחר אדום" ככה אני מתעוררת בבוקר,"בואי שחר צריך להיכנס למקלט" אמא צעקה לי מהמטבח. עוד לא פתחתי את העניים וכבר ללכת למקלט?
לא נמאס לערבים האלה?. ירדתי מהר למקלט. בדרך לקחתי את שופי ודיפי (החתולות שלי) וירדתי איתם למקלט, "הם יכולות להסתדר" אבא אמר לי,"אלה חיות הם יודעות לחמוק מדברים מסוכנים,"אבא תעשה לי טובה.." עוד לא פתחתי את העיניים וכבר אתה אומה לי מה לעשות וחוץ מזה לא נראה לי ש...." ותוך שניות אחדות שמענו בווום ענקי הבנתי מיד שהקסאם פגע בבית שלנו ואז אמרתי לאבא "לא נראה לי שהם היו מסתדרות במצב הזה" .
מייד התחלנו לשמוע ניידות משטרה,אמבולנס,ומכבי אש.
הסתכלתי לעבר שופי היא הייתה מבוהלת ודיפי קצת פחות,דיפי היא חתולה דיי זקנה אז היא כבר התרגלה למצב.התיישבתי בין שופי ודיפי והתחלתי ללטף אותם,להרגיע אותם. שופי הייתה מאוד מתוחה.אמא שלי התיישבה מולי ואמרה לי "עכשיו נצלי את זה שאין אזעקות לכי תביאי אוכל ומים בשביל החתולות וגם שמיכות אנחנו צריכים להישאר פה זמן מה". עליתי למעלה בריצה לקחתי שמיכות וכריות,אוכל ומים בשביל החתולות,וגם טלפונים ניידים ושל הבית ורדיו וקצת חטיפים ופירות לא רציתי להסתכל על הקסאם כי ידעתי שמיד אני אפרוץ בבכי .ירדתי למטה
וראיתי אנשי מד"א,ומשטרה עולים במרץ ופשוט חלפו על פניי. המשכתי לרדת למקלט וראיתי את סיגל ואת הבת שלה דפנה (שהיא במקרה חברה שלי) ואת החתולים שלהם הקטנים שרק נולדו.מייד פרצתי בבכי וישבתי על המזרון שופי באה והתיישבה עלי דיפי באה והתחילה להתחכך בי,דפנה באה והתיישבה לידי והתחילה להרגיע אותי "דיי,כולנו בסדר,תפסיקי לבכות"
"אבל אני רוצה שזה יפסיק אני רוצה שכולנו נהיה בסדר"
ואז עוד פעם נשמעת אזעקת "שחר אדום" ולהתחשב בזה שזה השם שלי.
ואז ירדו כוחות המשטרה ,מד"א ומכבי האש למקלט.
נקווה שמחר יהיה יותר טוב....
נו אז איך היה?.
תגובות רבותיי תגובות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: