מחר לפנות בוקר היא עולה על טיסה שתיקח אותה רחוק מפה, רחוק ממנה.

מזאת שלא החליפה איתה מילה כבר כמעט חודש, מזאת שזה לא באמת מזיז לה.

זאת, שהיא הייתה (נו על מי היא עובדת? היא עדיין) מוכנה לשנות את כל החיים שלה בשבילה.

היא הייתה מוכנה לדחות את הטיסה, רק כדי להמשיך להכיר אותה.

אבל זה לא יקרה, אז היא טסה.

יש בה משהו שכל כך רוצה לברוח,

ומשהו אחר שרוצה להישאר.

כי אולי....

אולי בזמן הזה היא הייתה יכולה לשלוח SMS קיטשי ולקבל אחד בחזרה.

אולי היא הייתה שומעת שוב את המילים "אני אוהבת אותך", מילים שכנראה לא תשמע לעולם.

היא כבר הבינה- בנות זה לא בשבילה.

היא עדיין נמשכת, אבל כנראה שתשמור את זה לעצמה.

בנים? בנים היא מבינה. היא יודעת איך לתפעל אותם.

בנות הן עדיין תעלומה בשבילה, כנראה שתמיד יהיו.

החודשים האחרונים בחייה היו מלאי ריגושים.

היא עשתה דברים שמעולם לא חשבה שתעשה.

היא אהבה כמו שמעולם לא אהבה בעבר.

היא גם למדה עוד שיעור חשוב בחיים-

האדם שאתה אוהב הוא לא בהכרח האדם שייסב לך אושר.

היא למדה את זה בדרך הקשה.

והיום.. היום היא חשבה עליה, עליהן.

והיא לא הצליחה לעצור את עצמה מלשלוח לה SMS, למרות שהיא ידעה שהוא לא יענה.

רק אחד, אחרון, היא הבטיחה לעצמה.

היא רצתה קלוז'ר, היא רצתה לדעת שגם אם היא הייתה נשארת ה-SMSים שלה היו נשארים ללא מענה.

והיא חיכתה לשווא כדי לגלות כמה היא צדקה.

כנראה שיש דברים שמיועדים לכישלון, גם אם הוא כואב- זה לא באמת מעניין אף אחד.

ה-SMS הוא עוד וי ברשימת המטלות לפני הטיסה, שהתמלאה לה אט אט בסימונים קטנים.

אבל כנראה שהמשבצת של לראות אותה בפעם האחרונה, לנשק אותה רק עוד פעם אחת, להיות מוקסמת מהיופי שלה...

כנראה שהמשבצת הזאת תישאר מיותמת.

"We belong together you and me against the world

We found out the hard way that it wasn't ment to be

Now it's you and her I see... Just a silly dream"

היא רק רוצה שהיא תענה. בפעם האחרונה.

שיהיו לכם ימים טובים,

ותדאגו אחד לשני, אבל בעיקר לעצמכם.

אוהבת,

סוּ

-

And may God bless you in your travels in your conquests and queries."

את מכירה את ההמשך, אני לא יודעת אם זה מדבר עלי, או עליך, או עלינו.

אני מקווה ששם תלמדי לאהוב את עצמך כמו שאני אוהבת אותך, גם אם בקטנה, גם אם מרחוק.

אני."