קטעים :
חראות של ילדים אנחנו (ביתצפר) הולכים לקיבוץ משואה לדון בעיניי השואה שבוע וחצי ליפני הנסיעה שלי לפולין ו....יורדים על עצמנו
מוצאים את המורה לפסיכיאטר ואשמתי..... קפצתי מהחלון בשביל להביא לכול השכבה 5 מגשי פיצה תגידו מטומטם יש דלת מאחורה עמדה מורה קשה יותר מכלב שמירה עצבני
חוץ מזה כיפור היה די משביע רצון לפחות בשבילי - סבלתי כול כך לא בגלל שהייתי קרוב ל20 שעות בבית הכנסת אלה בגלל שבאמת הרגשתי שעשיתי כול כך הרבה טעויות השנה שלא מגיע לי שהוא יסלח לי גם אם אני יצום עוד 9000 פעם ובנינו נשארו לי פחות מ120 הרבה פחות
עוד נושאים שמדאיגים אותי ?
לכול החברים שלי יש רשיון להזכיר לכם שאני הכי קטן בחבורה שלי אם זה משנה ומעלה ועד חברים בגיל 30 + ויותר מאחד שאת כולם אני אוהב אבל מאז המוות של חבר שלי אני מפחד עליהם בכבישים כשהם איתי הם לא עושים שטויות הם יודעים להיות רגישים אבל בלעדיי.... זה עסק אחר רע אני באמת מפחד עליהם אני אוהב אותם ולשמחתי אם כולם אני במצב ממש טוב
ההצגה עולה בקרוב קרוב מאוד משהו כמו שבועיים וחצי כמה ימים אחרי ההצגה אני נוסע לפולין ההצגה הזו היא כול כך קשה לא רק בגלל שהיא מדברת על תאונת דרכים קטלנית מה שעברתי לפני חודשיים אם חבר שלי ואני עובד על ההצגה הזו שנה אלה בגלל
כול הלחץ שמופעל עכשיו עליי מצד העבודה הקשה שצריכה להיות בחזרות ומצד ההשקעה שצריכה להיות כלפי פולין והמחויבויות שלי מתערבבות ומתערפלות אני פתאום הופך להיות לא מבין לא אנושי
באותו הטיול ביומו הראשון קפצתי על כול מי שרק דיבר איתי ישר נפלתי עליו לא ניסיתי להיות כלפיהם סובלני אולי בגלל שלא ישנתי אלה ישר יצאתי לטיול מיציאת הצום ולא היה לי זמן להתארגן בקיצור הלוואי שהיה לי יותר זמן להתעסק אם עצמי ואם מי ש אני ומה שאני לא את כול הבחירות שלי עשיתי והרבה מהן השנה אני הצטרך לבחור.... גם עכשיו אין לי זמן 1 ועשרים בלילה ואני חייב ללכת לישון כי מחר בית צפר עד שעה 5 ובחמש פגישה לקראת פולין עובדים על הטקס ומבאים לנו את כרטיסי הטיסה משם ישר אני נוסע במיהירות האפשרית לחזרות לקרוע את עצמי אם זה בריקודים או בהעמדות טקסטים וכול מה שיש הולך להיות לי קשה טוב שיש איפה לשפוך לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
