אחרי עיון בכל הבלוגים שנכנסו אלי לאחרונה,
אחרי שכבר עברתי בכל הפוטסים שלי לפחות 3 פעמים,
אחרי שקינחתי את האף כ"כ הרבה שאני יכולה לתרום מוקו לנזקקים,
אחרי שכבר הלכתי מהמיטה, לשירותים ושוב למיטה,
אחרי שהבנתי שגם ככה אני בבית היום ואין לי מה לעשות,
ואחרי שהתחלתי קצת להתגעגע
הבנתי שמגניב לי בלוג, ולמה לא לעדכן אותו לשם שינוי מאז הפעם [המאוד מזמן] האחרונה?
אז כן, אני מניחה שכמות הקוראים המאד מצומצמת שהייתה לי פעם התצמצמה עוד יותר
אבל זה לא שאני עושה את זה בשביל מישהו, כי למי אכפת מלרצות אנשים?
אני מניחה שאחרי הפתיחה הממש ארוכה הזאת,
אני יכולה להתחיל בכתיבת פוסט נוסף,
בלי שום צורך לשפוך איזה סוג של רגש,
ובטח גם בלי שום פואנטה.
בדיוק כמו שאני אוהבת<:
הנה עלילה מהזמן האחרון להנאתכם:
עוד לא התחיל הקיץ, וכבר אני ממש שרופה. אבל באמת.
בכל מיני מקומות שלא ידעתי שיש סיכוי שאני אהיה שרופה בהם.
זה כ"כ מתאים לי, ללכת לים עם חברה, כביכול בתור כיף כזה של בנות
לפרוש שמיכה, לשמוע מוזיקה, לאכול אבטיח,
ולשכוח להסתובב כל רבע שעה או לפחות לשים קרם הגנה.
בכל זאת, כבר יש לי ת.ז.
אני אחראית עכשיו.
לא.
כמובן שאחרי שכיבה על הגב במשך 4 שעות בים
המצב הנוכחי שלי זה סוג של טוסט מעוות שמרוח בריבה אדומה.
כנראה תותים. אני אוהבת תותים.
למרות האלרגיה.
עכשיו אחרי שהבכתי את עצמי בפומבי, אני מניחה שאפשר לסיים את הפוסט הראשון הזה
אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא עדכנתי.
להית'.
שקדו האבודקו
שקה! עם שוקו
sweet chili
וסביר להניח שעוד המון כאלה שאני כבר לא זוכרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
shooka =D