טוב נו, אחרי הכל קבלו עוד עדכון מהחיים שלי, שכבר אין טעם אליהם, כי אני חושבת שאיבדתי חלק מהחברים שלי.

הסיבה לזה לא משנה עכשיו. אבל כרגע, אני מרגישה כל כך רע, כל כך חסרת אונים, כל כך לבד.

וכאילו אין מי שיעזור לי. כי במקרה גם הזה שתמיד עזר לי, היה לצידי, והיה איתי, גם כבר לא איכפת לו ממני.

אין לי מושג למי לפנות! אין לי חשק לצאת החוצה ובמיוחד גם לא לבוא לבית ספר.

לא רוצה מחשב, לא רוצה טלוויזיה, לא רוצה לאכול.

כן, תאמינו לי, הוא הרס הכל. הקשר שלי עם חצי מהחברים שלי בטח נהרס! למה שהם ירצו בכלל לדבר איתי עכשיו?

הפלאפון צלצל, והנה היא אומרת לי את זה. הייתי רגועה זה לא הפריע. אבל על השיחה השנייה, פשוט ניתקתי.

לא יכלתי לעמוד בזה, לא האמנתי. למה זה קורה לי?

והנה הדמעות שהיו כל כך מיובשות, התחילו לצאת בהתפרצות אחת ענקית. רק זה היה חסר לי.

ועוד מספיק כל הריבים עם אמא, זה שהיא גילתה את כל הדברים, והתחילה לאסור עלי כמה מעשים.

אתמול בת דודה שלי באה אלי אחרי מלא זמן שלא ראיתי אותה. היא בת 21 ואפשר לדבר איתה על הכל.

השיחה איתה עזרה לי להסתכל על העולם אחרת. אבל תאמת, עכשיו כבר אין לי על מה להסתכל.

לא בא לי אפילו להסתכל, לא בא לי לחיות...אני רוצה לקפוא במקום ושיוציאו אותי כשהכל ייגמר.

הכל פשוט על הפנים. ואם כולם היו יודעים שאני לא היחידה, הייתי מרגישה יותר טוב.

אבל לא, בגדו בי פשוט. כאילו לא איכפת ממני כבר. תציל את עצמך ושכח את החבר שלך, ככה זה נראה.

אין לי מה להגיד יותר,

ביי.

3\>

אני יתגעגע לימים הקודמים, לימים הטובים, איך שניהנתי מכל רגע, איך שהחברים

שלי אהבו אותי ואני אותם, איך שבילינו ביחד, דיברנו, הכל.

ועכשיו זה בטח לא יחזור אף פעם...