It's Gonna Be My Way

אני אוהבת דרמות.

אלה 40 דקות שלמות, בהן מותר לבכות בלי שישאלו אם קרה משהו.

ולחשוב שלפני 3 שנים ויתרתי על דרמות, והחזקתי את הכל בפנים.

מתחרטת על כמה דברים שקרו.

לא מצטערת על מה שעשיתי.

כמו שאומרים..

כשאוהבים משהו, משחררים אותו, אם הוא חוזר, הוא שלכם, אם לא, הוא מעולם לא היה.

אז תארו לעצמכם סיטואציה כזאת.

שני דברים שאהבתם באותה מידה אפשר להגיד,

חוזרים אליכם, באותו זמן בדיוק.

ואפשר לבחור רק באחד מהם.

~הדילמה~

מכאן, אפשר רק לחשוב לכיוון אחר.

ולפעול לכיוון של משהו אחר.

אולי משהו גדול יותר משני אלה יופיע בעתיד.

אבל אולי בעצם לבחור באחד מהנגישים יותר, ולסבול קצת מהאי-בחירה בשני.

~הדרמה~

עכשיו, צריך לקחת את הכל לידיים.

להשלים עם אחד.~

להפרד לשלום מהשני.~

והשאלה האחרונה היא,

איך הדרמה שלכם תסתיים, טוב או רע?

think about that

~Fantasy~