לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My virtual diary..


כותבת כשרע לי, ככה זה בד"כ, לא?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שוב לבד


נגמרים לי הכוחות ואין לי כלום יותר לתת לאחרים ולתת לעצמי, הרגשת ריקנות שבאה והולכת אבל בסופו של דבר היא תמיד שם, תמיד בפינה, וכל פעם אני נופלת אליה, שוב ושוב, וכל כך נמאס לי, באמת נמאס, ואני מרגישה שאין לי שום נחמה שתציל אותי מההרגשה הזאת, פשוט כלום. כנראה שאהבה חסרת תנאים מתקיימת רק בתנאים נוחים... בסופו של דבר אני פה, מרגישה כל כך רע, ואני לבד, אין לי אף אחד שינסה להפיג את התחושות האלה, כל אחד עסוק ולא מסתכל, באמת שאני לגמרי לגמרי לבד בעולם הזה, וכל כך לא מתחשק לי להיות כאן.
נכתב על ידי מהרהרת , 23/12/2007 00:12   בקטגוריות נמאס, אישי, אני, פסימי, שחרור קיטור, לבד, מתי ההרגשה המגעילה הזאת תיגמר?  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ספר מדהים שסיימתי לקרוא עכשיו...


הרגע סיימתי לקרוא ספר באמת מדהים, ספר על מישהו שיש לו הכל, אבל העולם נראה לו כל כך מזויף, כל האנשים מזוייפים, וזה מעציב אותו כל כך..  נער בן 17 שהוא הרבה יותר חכם ממה שהוא חושב, הוא מעיז להיות אמיתי עם עצמו, הוא חוקר, מכיר את עצמו ומבין באמת מה הוא אוהב ומה הוא לא אוהב, ובגלל זה עצוב לו כל כך והוא מרגיש רע לראות את ההתנהגות הלא אמיתית, המתאמצת והדו פרצופית של אנשים בסביבתו, או אנשים בחברה בכלל... הספר עוקב אחרי הנער למשך שלושה ימים בהם הוא בורח מהפנימה ומגיע לניו יורק.. הוא מסתובב ומוצא את עצמו במצבים הזויים כאלה ואחרים, שתמיד מותירים אותו באותו דיכאון קיומי.. הוא מגיע לסוג של התמוטטות עצבים, או כמעט התמוטטות, אבל בסופו של דבר, ממש בסוף הספר הוא מטופל בפסיכואנליזה, והוא הולך לחיות את החיים כמו שהם אמורים להיות, הוא יסיים טיפול ויילך ללמוד בפנימיה אחרת, וינסה ללמוד ולחיות כמו שצריך, והאמת, קשה לי להחליט אם זה טוב או רע...

בכל מקרה, הספר שאני מדברת אליו הוא "התפסן בשדה השיפון" של ג'.ד סאלינג'ר, ואני ממליצה עליו בכל דרך אפשרית, ספר פשוט מעולה.. יש לו סגנון כתיבה מיוחד, לא ספרותי באופן אופייני... אהה ואם יש לכם את האופציה לקוא את הספר באנגלית זה נראה לי עדיף, כי כשקראתי את הגרסה העברית התרגום נראה קצת תקוע...

שיהיה לילה שקט

נכתב על ידי מהרהרת , 27/10/2007 23:10   בקטגוריות דילמות, הולדן קולפילד, החלטות, הרהורים על החיים, התפסן בשדה השיפון, יהיה טוב?, ספר מדהים, ביקורת, סיפרותי, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מרגישה קריסה נפשית


אני אבודה לחלוטין כרגע, לפני כמה שעות קיבלתי תוצאות של מבחן שהייתי בטוחה שהלך לי בו טוב, וגיליתי שנכשלתי... יש לי מבחן גדול עוד יומיים ואני פשוט מרגישה שאני לא רוצה ולא מסוגלת להתמודד איתו ולהתמודד עם התואר הזה בכלל.. דיברתי עם השותפה שלי, גם היא סטודנטית לפסיכולוגיה, ומשיחות איתה ומליון מחשבות עם עצמי אני רק מגיעה יותר ויותר למסקנה שאני לא רוצה את התואר הזה, לא במסגרת שאני עושה אותו עכשיו..

אני חושבת שאני אקפיא את התואר לסימסטר מחר ואקח הפסקה קטנה לראות מה אני רוצה לעשות, יש לי סוג של כיוון- עיצוב גרפי מושך אותי, אבל כרגע רק המחשבה של לעשות צעד כזה מכווצת אותי.. אני מדמיינת את שיחת הטלפון לאמא שלי, שבגללה התחלתי את התואר הזה כשלא הייתי מוכנה אליו נפשית בכלל,  ואני קופאת, אני מפחדת שאני עושה טעות, מפחדת מהזמן שבזבזתי, מהכסף, מהעתיד, מהתגובות.. אבל אני באמת מרגישה שזה לא הולך, אני נלחמת בעצמי ולהתחיל עכשיו שנה שלישית כנראה תהיה טעות..

אני מבולבלת לגמרי.

תגובות הרגעה, ייעוץ והמלצות על בתי ספר טובים לעיצוב גרפי יתקבלו בברכה.

נכתב על ידי מהרהרת , 9/10/2007 02:38   בקטגוריות סטודנטים, פסיכולוגיה, פסימי, שחרור קיטור, דילמות, החלטות, התלבטויות, דילמות ושאר תסבוכות  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  מהרהרת

בת: 41




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למהרהרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מהרהרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)