My virtual diary..

כותבת כשרע לי, ככה זה בד"כ, לא?

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

סטודנטים

פסיכולוגיה

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שוב לבד

נגמרים לי הכוחות ואין לי כלום יותר לתת לאחרים ולתת לעצמי, הרגשת ריקנות שבאה והולכת אבל בסופו של דבר היא תמיד שם, תמיד בפינה, וכל פעם אני נופלת אליה, שוב ושוב, וכל כך נמאס לי, באמת נמאס, ואני מרגישה שאין לי שום נחמה שתציל אותי מההרגשה הזאת, פשוט כלום. כנראה שאהבה חסרת תנאים מתקיימת רק בתנאים נוחים... בסופו של דבר אני פה, מרגישה כל כך רע, ואני לבד, אין לי אף אחד שינסה להפיג את התחושות האלה, כל אחד עסוק ולא מסתכל, באמת שאני לגמרי לגמרי לבד בעולם הזה, וכל כך לא מתחשק לי להיות כאן.

נכתב על ידי מהרהרת , 23/12/2007 00:12 בקטגוריות נמאס, אישי, אני, פסימי, שחרור קיטור, לבד, מתי ההרגשה המגעילה הזאת תיגמר?
6 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

כינוי: מהרהרת

בת: 41

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למהרהרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מהרהרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה