נישברתי.
אבא בבית חולים, אני עוד שנייה נכנסת להשתלת מח עצם, החברות מאכזבות, חיי האהבה מבלבלים.
רק צריכה שמישו יחבק אותי חזק חזק ולא ירפה. אני רק צריכה שמישו ילטף אותי ויגיד לי שאלה סתם שעות קשות ועוד שעתיים אני יהיה בסדר.
אני כל כך רוצה מ' כדיי לברוח מהכל! כל כך כל כך!
לא רוצה להרגיש, לא רוצה לדעת, לא רוצה שיהיה לי אכפת.
הכדוריי הרגעה ממש ליידי , אני ממש מתפתה אם לקחת, אני ממש רוצה אבל אני גם רוצה לבכות ולהוציא ולשחרר.
כבד לי בחזה, חנוק לי. אני מרגישה שמישהו שם עליי מגבת וחוסם לי את הנשימה ואני מתנגדת ורוצה רק עוד טיפת אוויר.
אני חלשה, אני תלויה, אני נסחפת, אני תמימה, אני מפגרת ושמנה.
וכל מה שאני צריכה זה רק חיבוק. ובשעות האמיתיות אין מי שיביא לי אותו.
ואם כבר חיבוק, אז שלא יהיה מזוייף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
