אז הנה התחלתי את הטיפול. בעודי כותבת את שורות אלה הכימותרפיה זורמת לה בדמי והורסת כל תא הנקרה בדרכה. בין אם הוא טוב או רע.
היום אני מקבלת רק שקית אחת שלי כימו כדיי לא להעמיס יותר מידי על הגוף, מחרתיים כבר אקבל שלוש שקיות ואתחיל קרינה.
מחרתיים נשירת השיער תתחיל, הריסים והגבות.
אני לא יודעת איך אני אגיב שהספר יגזוז לי את השיער שנותר. אני כמעט בטוחה שלא אגיב. שיהיה מנותקת. אבל יכאב לי מבפנים מאוד.
זאת כבר פעם שנייה שיעשו לי קרחת.
אני זוכרת את הימים שהייתי עם שיער קצר וקרחת, הרגשתי מוזרה ולא שייכת.. הסתובבתי כל הזמן עם מטפחות כאלה או אחרות כדיי שחס וחלילה
לא ייראו את אות ההיכר שלי, סימן הקלון למחלה שהוא הקרחת. ניראה לי שהפעם זה יהיה שונה והפעם אקבל יותר את הקרחת ולא אנסה להסתיר אותה. הריי כולם יודעים שאני חולה ואני עומדת לעבור התשלת מח עצם אז מה הטעם לנוסת ולטאטא הכל מתחת לשטיח?
אני מתחילה לקבל כאביי ראש כבר.. וזאתי רק ההתחלה...
אני מקוה שזה יעבור חלק, אוהבת!
* למען סילוק כל ספק- איני חולה בסרטן. אלא המחלה שניקראת "אנמיה אפלסטית" מי שרוצה לדעת מה זה שיפתח בגוגל (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
